במה שנחשב מהלומה כבדה לאולפני ההסרטה וחברות התקליטים בארצות-הברית, דחה אתמול, 25.4.2003, בית משפט פדראלי את תביעתם נגד חברות החלפת הקבצים Grokster ו- Streamcast. בית המשפט יישם את "הלכת סוני" על התוכנות שחברות אלה מפתחות ומפיצות בקובעו כך: "הנתבעים מפיצים ותומכים בתוכנה שמשתמשיה יכולים לבחור ליישם אותה למטרות חוקיות ובלתי-חוקיות כאחת. Grokster ו- Streamcast אינן שונות מחברות המוכרות מכשירי וידאו לבית או ציוד העתקה, אשר יכולים לשמש ומשמשים להפר זכויות יוצרים".

הפסיקה סוטה מתוצאותיהן של החלטות קודמות בערכאות פדראליות בארצות-הברית, בפרט מהשורה התחתונה בענין נאפסטר (החברה הראשונה להציע שירות החלפת קבצים באינטרנט, שנאלצה להיסגר בעקבות פסיקת בתי המשפט). אז נקבע כי לנאפסטר היתה ידיעה בפועל על שימושים מפרים במערכותיה, היא יכולה היתה לחוסמם ולא עשתה כן. ההבדל בתוצאה נעוץ בטכנולוגיות השונות שמיישמות החברות. בניגוד לנאפסטר, הנתבעות כאן מפיצות תוכנה שהשימוש בה אינו דורש התקשרות לשרת מרכזי שהן עצמן מפעילות. במלים אחרות, משהופצה התוכנה השימוש בה הוא עצמאי לגמרי ואינו תלוי בשירותים של הנתבעות עצמן.

החלטת בית המשפט בלוס אנג'לס באה על רקע שפל חסר תקדים במכירת תקליטים ברחבי תבל. על-פי נתוני התאחדות חברות התקליטים הבינלאומית (IFPI), ההכנסה ממכירות התקליטורים צנחה אשתקד ב- 7% אשתקד ומספר התקליטורים שנמכרו ירד ב- 8%. מכירות סינגלים צנחו ב- 16% וקלטות - 36%. לטענתה הסיבות לכך הן השגשוג בהורדת קבצים מהאינטרנט ובצריבת תקליטורים. בהתחשב בזה, אין פלא שגם התאחדות אולפני ההסרטה וגם איגוד חברות התקליטים בארצות הברית הודיעו שבדעתן לערער על הפסיקה לבית המשפט הפדראלי לערעורים של המחוז התשיעי , הוא גם בית המשפט שהכריע בענין נאפסטר.

התביעה הוגשה על-ידי MGM ואחרים נגד שלוש חברות – Grokster, Streamcast שרמן נטוורקס, המפיצה את התוכנה הידועה Kazaa. ההחלטה ניתנה בעניין של שתי הראשונות, שביקשו הכרעה בסדר דין מזורז. הנתבעות מפיצות בחינם תוכנות להחלפת קבצים באינטרנט. התוכנות מאפשרות העברת שירים, סרטים ומדיה דיגיטלית אחרת ממשתמש אחד למשנהו באמצעות רשת שהן יוצרות על גבי האינטרנט (רשת כזו מכונה P2P – Peer to Peer) . התוכנות של שלוש החברות השתמשו כולן באותה טכנולוגיה של חב' FastTrack. בינתיים עברה Streamcast להשתמש בטכנולוגית קוד-פתוח מסוג Gnutela המאפשרת למשתמשים להחליף ביניהם מידע וקבצים באופן חופשי עוד יותר. התוכנות כוללות מנגנונים לחיפוש הקבצים. משתמש שהוריד קובץ למחשבו, מאפשר כעת לשאר משתמשי הרשת למוצאו שם ולהורידו למחשביהם. ההחלטה, הדגיש בית המשפט, עוסקת בגרסאות הנוכחיות של התוכנות. היא אינה משפיעה על חבותן האפשרית בגין גרסאות עבר. היא גם אינה עוסקת באחריותה של שרמן נטוורקס (למרות ש- Kazaa היא התוכנה הפופלרית ביותר להחלפת קבצים באינטרנט ומליוני עותקים שלה מותקנים מדי שבוע).

התובעים טענו שהנתבעות נושאות באחריות תורמת ובאחריות שילוחית להפרת זכויות יוצרים. אחריות תורמת מתגבשת כאשר אדם מפתה, גורם או תורם באופן מהותי להפרת זכויות יוצרים שמבצע אחר, בידיעה על אותה הפרה. אחריות שילוחית נמצאת כאשר לנתבע היתה זכות ויכולת לפקח על פעילות מפרה ואילו הוא הפיק ממנה רווח כספי ישיר. תחת שתי הדוקטרינות יש להוכיח קיומו של מפר, הוא - במקרה שכאן - המשתמש בתוכנות. ואמנם בית המשפט אימץ בענין זה את הילכת נאפסטר וקבע שהמשתמשים מפרים זכויות יוצרים כאשר הם מחליפים ביניהם קבצים.

בהלכת סוני (Sony Corp. of America v. Universal City Studios, Inc., 464 U.S. 417, 104 S. Ct. 774 (1984),5) קבע בית המשפט העליון של ארצות-הברית שיצרנית האלקטרוניקה הידועה אינה נושאת באחריות להפרת זכויות יוצרים המתבצעת באמצעות העתקת תוכניות וסרטים לקלטות וידאו, מפני שמכשירי הווידאו והקלטות שהיא מייצרת מסוגלים לשמש לשימושים מהותיים שאינם מפרים. בית המשפט קובע כאן שיתכנו שימושים רבים שאינם מפרים בתוכנות להחלפת קבצים: הפצת סרטוני "בקרוב" לקידום סרטים, הפצת מוסיקה חופשית או יצירות של שייקספיר. Streamcast המציאה הוכחות שהתוכנה שלה משמשת לעתים קרובות לחיפוש אחר יצירות שהן קנין הציבור, מסמכים ממשלתיים וכיו"ב. יתרה מזאת, לא היתה מחלוקת על כך שהתוכנות יכולות לשמש בעתיד למטרות שאינן מפרות זכויות יוצרים.

האם ידעו הנתבעות על הפרה מסוימת של זכויות יוצרים שמתבצעת באמצעות תוכנותיהן? ידיעה כזו - ומחדל לנקוט בעקבותיה צעדים למניעת ההפרה - הם תנאי הכרחי לקביעה שהנתבעות נושאות באחריות תורמת להפרה שמבצעים משתמשי התוכנות. התובעות הצביעו על שורה של עדויות לידיעה כזו: הנתבעות הציגו עצמן כ”נאפסטר הבא", מנהליהן חיפשו באמצעות התוכנות אחר שירים מוגנים והתובעות שלחו להן אלפי הודעות על הפרות שמבצעים משתמשי התוכנות. כנגד זאת קבע בית המשפט, כי כדי להקים אחריות תורמת על הנתבעות לדעת על ההפרות בעת שהן יכולות לפעול למונען. אין תועלת בהודעותיהן של הנתבעות אם הן מגיעות במועד שההפרה כבר בוצעה. נראה שבענין זה אימץ בית המשפט אמת-מידה נוקשה, שתעמוד בוודאי במוקד ערעורם של אולפני ההסטרה וחברות התקליטים. על-פי מבחן זה, לא ניתן לחייב את הנתבעות גם אם ברור כשמש שמערכותיהן משמשות להפרה מאסיבית של זכויות, רק מפני שאי-אפשר להתריע על הפרות ספציפיות בדקות הספורות שהן מתרחשות בהן.

כדי לשאת באחריות תורמת, על הנתבעות לבצע מעשים התורמים באופן מהותי להפרת זכויות היוצרים. בענין נאפסטר נמצאה תרומה כזו באופן שבו פעלו מערכות החברה: בלעדיהן לא יכלו משתמשי התוכנה לאתר קבצים מפרים. האם Grokster ו- Streamcast עושות דבר מה פרט להפצתה של תוכנה היכולה לשמש להחלפת קבצים? אולפני ההסרטה וחברות התקליטים טענו שהנתבעות מספקות את "האמצעים, הסביבה והתמיכה" להפרת הזכויות. בית המשפט שלל זאת אגב הבחנה בין הענין שבפניו לפסיקה הקודמת בענין נאפסטר: הטכנולוגיות שמיישמות החברות אינן דורשות הפעלת שרת מרכזי כתנאי לשימוש בתוכנות. הרשתות שמקימות התוכנות הן מבוזרות. בניגוד לרשת נאפסטר, חיפוש הקבצים אינו מתבצע על מחשבי החברות ואינו כרוך בהעברת מידע אל ומאת מחשבים אלה. אפילו אם Grokster ו- Sreamcast תסגורנה את שעריהן ותחדלנה מהפעלת מחשבים כלשהם, משתמשי התוכנות שלהן עדין יוכלו להחליף ביניהם קבצים באותה דרך. התרומה שאולפני ההסרטה וחברות התקליטים הוכיחו, נתפסה בהחלטת בית המשפט כבלתי מהותית: סיוע בדואר אלקטרוני למשתמשים שהתקשו הפעלת התוכנות (אבל לא לאיתור קבצים מפרים). אפילו יכולות הנתבעות לתקשר עם משתמשי התוכנות ולהציע להם עדכוני תוכנה, אין הדבר מהווה תרומה מהותית להפרה, נפסק, מפני שזה כשלעצמו לא מאפשר החלפת קבצים בלתי חוקיים. משכך, נדחתה הטענה כי Grokster ו- Sreamcast נושאות באחריות תורמת להפרת זכויות היוצרים שמבצעים משתמשי התוכנות.

כדי להוכיח אחריות שילוחית צריך שיתברר כי לנתבעות יש רווח כספי הנובע במישרין מן ההפרה לצד זכות ויכולת לפקח עליה. נמצא כי הנתבעות מפיקות רווח כזה: היכולת לטפח בסיס משתמשים של עשרות מליונים נובעת מן העובדה שהמשתמשים נמשכים לקבצים המפרים. הנתבעות מפיקות הכנסה מן הפרסומות שהן מוכרות בתוכנות. ככל שיש להן יותר משתמשים, כך גדלות הכנסותיהן. אבל האם הנתבעות שולטות גם על השימושים בתוכנות? התובעות טענו שהנתבעות יכולות לעשות יותר כדי לשלוט על השימושים בתוכנות. הן הצביעו על כך שהתוכנות יכולות ליישם מנגנונים לסינון קבצים מפרים וכי הן מיישמות מנגנונים דומים ביחס לתכנים פורנוגרפיים ומגונים. בית המשפט דחה את הטענה. הוא שב והצביע על העובדה שהתוכנות פועלות ברשתות בין שווים (P2P) הנמצאות לגמרי מחוץ לשליטת Grokster ו- Streamcast. הדוקטרינה של אחריות שילוחית אינה מבוססת על כך שניתן לייצר מוצר כך שהשימושים המפרים בו יהיו קשים יותר אם אין שליטה על המשתמש עצמו, פסק בית המשפט. הואיל שכך, דחה את התביעה – למרות שהדגיש שאינו עיוור לאפשרות שהנתבעות עיצבו את עסקיהן כך שלא ניתן יהיה להאשימן בהפרות תורמות ובאחריות שילוחית.

מה תהיינה תוצאות ההחלטה? בעתיד הקרוב, ודאי שהתובעים יערערו עליה. הן גם יוסיפו לנקוט הליכים נגד תאגידים הנוגעים בהחלפת קבצים (בשבוע שעבר הגישו תביעה כזו נגד קרן הון הסיכון שמימנה את נאפסטר). אבל נראה שהקרב על הפרת זכויות היוצרים באינטרנט יתפתח גם לכיוונים אחרים: ראשית, חברות התקליטים ואולפני ההסרטה ימצאו עצמן נאלצות בחוסר חמדה לתבוע משתמשים. צעדים בכיוון זה כבר ננקטים – הן בהליכים משפטיים והן ביוזמות חקיקה בארצות הברית. בשבוע שעבר, לדוגמה, דחה בית משפט בארצות הברית את בקשתה של ספקית הגישה לאינטרנט וריזון, לעכב את ביצוע פסק הדין שחייב אותה למסור להתאחדות חברות התקליטים האמריקאית את פרטיו של מנוי המוריד 600 שירים ליום. זו אינה סיטואציה רצויה לחברות המדיה. הן מוצאות עצמן בעימות ישיר עם לקוחותיהם הפוטנציאלים, ונאלצות להקדיש משאבי עתק לטיפול בהפרות פרטניות. בד בבד תתפתח "המלחמה האלקטרונית" המתנהלת ברשתות להפצת קבצים. מי שניסו לאחרונה להוריד שירים מאלבומה החדש של מדונה, “חיים אמריקאיים" מצאו בסופו של התהליך שהורידו קובץ כוזב ובו נשמעת הזמרת גוערת בהם "מה לעזאזל אתם חושבים שאת עושים?!”.. מאידך, עתידה של הטכנולוגיה להגנה על זכויות יוצרים (DRM) לוט בערפל, בין השאר מפני שהיא נתקלת בהתנגדות מצד הצרכנים.

אבל מלחמה לחוד ועסקים לחוד. בלית ברירה הולכת ומפציעה בחברות המדיה ההכרה שהן ייאלצו גם לשנות את המודל העסקי שלהן כדי להתמודד עם החלפת הקבצים באינטרנט. וכך, לדוגמה, בשבוע שעבר דיווחה EMI שחתמה על עסקת ענק להפצה חוקית של 140,000 שירים של אמניה הידועים (לרבות דיוויד בואי, פינק פלויד ונורה ג'ונס) ב- 20 אתרי אינטרנט מובילים. ימים יגידו לאן כל זה יוליך.