מאות אלפי סרטים פיראטיים מוחלפים מדי יום באמצעות האינטרנט. למעלה מחמישה מיליארד שירים הועברו דרכה בשנת 2001 בלא תשלום תמלוגים ליוצרים ולחברות התקליטים. כך מגלה דו"ח שפירסם לא מכבר האירגון העולמי לקניין רוחני (WIPO). הדו"ח עוסק בהשפעת הטכנולוגיות הדיגיטליות על נכסי הקניין הרוחני. הוא כולל למעלה מ- 100 עמודים ומתייחס בעיקר לטכנולוגיות שיושמו ברשת האינטרנט.

על פי הדו"ח, קיימים באינטרנט מיליארדי עמודים. בכל יום נוספים למעלה משבעה מיליון עמודים. למעלה מ- 605 מיליון איש, המהווים יותר מ- 10% מאוכלוסיית כדור הארץ, משתמשים כיום באינטרנט. מספר זה הולך וגדל. צפוי כי ב- 2005 ישתמשו ברשת מיליארד איש. האינטרנט מהווה את מכונת ההעתקה הגדולה בעולם. ניתן באמצעותה להעתיק תכנים במספר בלתי מוגבל ובאיכות גבוהה ולהעבירם ברחבי העולם בתוך דקות. הדיגיטציה של נכסי הקניין הרוחני (Digitization) והשימוש בהם בהיקפים שתוארו לעיל עשויה להשפיע גם על הצורה שבה יוצגו נכסי הקניין הרוחני ברשת האינטרנט וגם על מהותם.

אמנת ברן הגנה על כל היצירות הספרותיות והאמנותיות (literary and artistic works) - החל בטקסטים ובתוכנות מחשב, המשך ביצירות מוסיקליות וביצירות אורקוליות וכלה ביצירות אמנות ובצילומים. "הזכות הקרובה" מגינה על תרומתם של מי שנתנו ערך מוסף להצגת היצירות האמנויות והספרותיות לציבור: אמנים מבצעים (שחקנים, רקדנים, זמרים, מוזיקאים) ומפיקים של הקלטות (לרבות תקליטורים וארגוני שידור). בשנת 1996 אימצו למעלה מ- 100 מדינות חברות ב- WIPO שתי אמנות: "האמנה לזכויות יוצרים" (WCT) שנכנסה לתוקף ב- 6.3.2002 ו- "האמנה לזכויות מבצעים ומקליטים" (WPPT) שנכנסה לתוקף ב- 20.5.2002. דו"ח WIPO קובע כי האמנות מספקות בסיס חלקי להגנת על זכויות היוצרים והזכויות הקרובות בעידן הדיגיטלי. מחברי הדו"ח סבורים שקיימות עוד שאלות רבות שטרם נפתרו, המצריכות מענה ברמה הבינלאומית.

שימוש הוגן בסביבה הדיגיטלית

דיני זכויות היוצרים הנוהגים מאזנים בין ההגנה על נכסי היוצר וזכותו הבלעדית לשלוט בשימוש ביצירותיו לבין השימוש והגישה הציבוריים אל היצירות. כדי לשמור על איזון זה, נקבעו בחוקים חריגים שונים. כך התפתחה במדינות רבות הדוקטרינה של השימוש ההוגן. דוקטרינה זו מתירה ביצוע מעשים מסוימים, שאלמלא היא היו נחשבים להפרת זכות יוצרים. היא מעוגנת גם בחוק זכות יוצרים הישראלי, המתיר טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת או סקירה עיתונאית. לגישת WIPO, יש לבחון מחדש את האיזונים המסורתיים לאור הדיגיטציה של המידע. בעולם הפיזי, ניתן לגשת תכנים מוגנים מבלי להפר זכויות יוצרים. לדוגמה: שאילת עותק של ספר מספריה. בעולם המקוון, כל גישה לחומרים מוגנים כוללת פעולה של העתקתם. הצפיה הפשוטה בעמוד אינטרנט דורשת מהמחשב ליצור עותק אחד בזיכרון הגישה האקראי במחשבו של המשתמש (RAM). בכך, דרך הוראות האוסרות העתקה, שנועדו למציאות המוחשית, נוצרת שליטה אבסולוטית של בעלי זכויות היוצרים בשימוש ביצירותיהם בעולם הווירטואלי.

WIPO מעלה מספר שאלות ביחס לחריגים וליוצאים מן הכלל לזכויות היוצרים בסביבה הדיגיטלית: האם החריגים הקיימים (כגון שימוש הוגן) רחבים מידי או צרים מידי? אם נפרש חריגים מסוימים בדווקנות ובאופן מילולי, הם עשויים לשלול שימוש נרחב ביצירות בשווקים מסוימים או להגביל שימוש באינטרנט בכלל. לגישת WIPO, ברור שנסיבות חדשות יכול ויחייבו יצירת חריגים נוספים, אך אלה חייבים להיבדק לאור אמות-המידה הבינלאומיות שנקבעו לענין זה באמנת ברן ובהסכם TRIPS, וכונו בשם The three-step test (מבחן שלושת השלבים). על-פי המבחן ניתן לקבוע חריגים שיתירו שימוש ביצירה שלא על פי הרשאת היוצר רק במקרים מיוחדים שאינם סותרים את ניצולה הרגיל של היצירה ואינם פוגעים באופן בלתי הגיוני באינטרסים הלגיטימיים של בעלי היצירה.

לשם המחשת הבעייתיות שתוארה לעיל, הוצגה בדו"ח שאלה שנדונה זה מכבר בבית המשפט בארה"ב: באיזה מידה יש להשאיר בידי מחברי היצירות את הזכות לשלוט ביצירותיהם, כאשר היצירות מופצות מחדש באופן אלקטרוני בסביבה הדיגיטלית. בענין זה מפנה WIPO לפרשת The New York Times, Co V. Tasini שהתנהלה בארה"ב. בית המשפט העליון פסק לטובת איגוד הכותבים האמריקאי כנגד מספר מפיצי עיתונים. מפיצי העיתונים מכרו תכנים שסופקו להם על ידי כותבים פרילנסרים למאגרי מידע אלקטרוניים מבלי לקבל את הסכמת המחברים וללא תשלום נוסף. בית המשפט קבע כי פרסום חוזר בדרך אלקטרונית של היצירות מהווה הפרה של זכויות יוצרים ומחייב בתשלום תמלוגים. החלטה זו אומצה גם בפרשת National Geographic V. Greenberg בארה"ב.

7.5 מיליארד קבצים מפרים

האינטרנט מאפשר כיום להפיץ לציבור שידורים מקוונים (webcasting), סרטים וטלוויזיה. Webcasting הוא תהליך בו מועברים באופן דיגיטלי שידורי מוסיקה, רדיו וטלוויזיה באמצעות באינטרנט. התהליך אינו מיועד ליצור עותקים זמניים בכונן הקשיח שבמחשבי המאזינים, אף על פי שקיימות כיום בשוק תוכנות המסוגלות לעשות כן. מדינות מעטות חוקקו חוקים המתייחסים לסוג הפצה זה של מידע. בארצות הברית חוקק ה- DMCA (The Digital Millennium Copyright ACT ) המעניק רישיון סטטוטורי לחלק מן המשדרים הללו. WIPO מפנה בדו"ח לכך שהפרקטיקה של העברה סימולטאנית של שידור רדיו טריסטריאלי גם ברשת האינטרנט נדונה כבר בפסיקה בארצות הברית. בפרשת National Football League et al V. iCrave TV.com. בית המשפט בארצות הברית הוציא צו מניעה זמני המונע מהאתר הקנדי iCrave TV.com לשדר באתר תכנים מוגנים בזכויות יוצרים שהועברו מערוץ בטלויזיה האמריקאית. נקבע שהשידור הבלתי מורשה הוא הפרה של הזכות הבלעדית של התובע לבצע ולהציג את יצירותיו בארצות הברית.

האינטרנט מציע ערוצים חסרי תקדים להפצה של סרטים ותכניות טלוויזיה. האירגון העולמי לקניין רוחני מדווח על מחקרים שקבעו שלפיהם בין 400,000 ל- 600,000 סרטים נטענים מדי יום באמצעות תוכנות להחלפת קבצים ומאתרי אינטרנט פיראטיים. WIPO מפנה את תשומת הלב לכך שטכנולוגיות חדשות כגון טלוויזיה אינטראקטיבית ו- video-on-deamand עוכבו לאחרונה בשל החוסר בהגנות על זכות היוצרים מפני העתקות פיראטיות. בתחום זה, סבור האירגון, נדרש לקבוע נורמות בינלאומיות. האמנות הקיימות לא יכולות להבטיח את בעלי זכויות היוצרים מפני ניצול פיראטי של יצירותיהם. דרושה אמנה חדשה בנושא הגנה מפני פיראטיות דיגיטלית של שידורים באינטרנט ובנושא השימוש באינטרנט כמדיה לשידורים. הנושא כבר נמצא על סדר יומו של WIPO.

WIPO מדווח על כך שכ- 99% מכלל הקבצים המועברים דרך מערכות P2P (Peer to Peer file sharing) הם קבצים פיראטיים. 5.16 מילארד קבצי מוסיקה בלתי חוקיים הועברו בשנת 2001 באמצעות האינטרנט והצפי הוא כי כ- 7.5 מילארד קבצים יועברו בשנת 2005. על אף שההליכים המשפטיים נגד נאפסטר הגבילו את פעילותה, קיים קושי אמיתי להסדיר את השימוש ביצירות במסגרת שירותי החלפת הקבצים האחרים, במיוחד אלה שמערכותיהם לא כוללות שרת מרכזי שדרכו עוברים הקבצים המפרים. על אף זאת, לא הציע WIPO הצעה מעשית לפתרון הבעיה. האם יש הוכחה טובה יותר לאתגר העצום שמציבה רשת האינטרנט בפני התפיסות המושרשות של קניין רוחני?