ספקי תוכן באינטרנט עלולים להיות חשופים לתביעות משפטיות בכל מדינה ומדינה בה נצפים תכניהם - כך קבעו פה אחד שבעת שופטי בית המשפט העליון של אוסטרליה - זאת, לכל לפחות, בהקשר של תביעות לשון הרע.

מדובר בפסיקה ראשונה מסוגה של ערכאה עליונה במדינה כלשהי. בשל חשיבות העניין התיר בית המשפט בתיק זה באופן חריג הגשת מסמכים וטיעונים מטעמם של צדדים שלישיים - מוצאים לאור וגופים בעלי עניין כגון יאהו!, AOL , ארגון האינטרנט האוסטרלי וגופים נוספים.

ההחלטה ניתנה במסגרת דיון בשאלת סמכותו של בית המשפט האוסטרלי לדון בתביעה שהגיש המיליונר האוסטרלי, יוסף גוטניק, בבית משפט במלבורן כנגד חב' דאו-ג'ונס האמריקאית בגין פרסום שנעשה על-ידה לפני כשנה במגזין העסקי "Barons".

בית המשפט העליון נדרש לסוגיה זו לאחר שבתי המשפט בערכאות דלמטה הכירו בסמכותם לדון בתביעה על בסיס העובדה שהכתבה פורסמה בגרסתו המקוונת של המגאזין. הסמכות הוכרה במקרה זה חרף העובדה שהמידע אוחסן ונשלף משרתיה של דאו-ג'ונס שאינם ממוקמים באוסטרליה, למרות שלחברת דאו-ג'ונס אין כל נכסים או פעילות באוסטרליה ועל אף העובדה שהמגזין בגרסתו המודפסת ובגרסתו המקוונת מתפרסם בארצות הברית ומופנה בעיקרו לקהילה העסקית שם. זאת ועוד - מתוך כלל 550,000 המנויים של המהדורה המקוונת רק כ- 3% הם מנויים שמקום מושבם באוסטרליה.

בית המשפט העליון נדרש לדיון בשאלה מהו מקום ביצוע העוולה ובשאלת הדין שיש להחיל על התביעה - שתי שאלות שההכרעה בהן נפרדת.

בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי מקובל כי הדין החל על תביעה מסוימת נקבע על-פי דין מקום ביצוע העוולה. שאלת הסמכות בדין האוסטרלי, כמו במדינות רבות נוספות, נקבעת על-פי סעיפי "זרוע ארוכה" (Long Arm) המרחיבים, בנסיבות מסוימות, את תחומי שיפוטו של בית המשפט גם ביחס לנתבעים, המצויים מחוץ לתחומה הפיסי של המדינה. סעיפים אלה מקנים לבית משפט מקומי, בין היתר, סמכות לדון בתביעות המושתתות על עוולות שבוצעו בתחום המדינה או על נזקים שנגרמו כולם או חלקם בתחומי המדינה.

מהו פירסום

חברת דאו ג'ונס, טענה כי הצבת המידע ברשת האינטרנט אינה מקנה לבית משפט אוסטרלי סמכות שיפוט לגבי פעילות של חברה אמריקאית הפועלת מחוץ לגבולות המדינה.
לטענת החברה, מקום פרסום הכתבה הוא המקום שבו מוצבים שרתי המחשב המאחסנים את המידע ואלה ממוקמים כולם בניו-ג'רסי, ארצות-הברית. הנתבעת תמכה גרסתה בכך שהורדת המידע משרתיה מתבצעת בארצות הברית לפי הוראה שנשלחת מהדפדפן של המשתמש. לפיכך, פרסום המסמך האלקטרוני התבצע לטענתה כולו בניו-ג'רסי עם הורדת המידע מהשרתים. לשיטתה מדובר בפעולה אוטומטית, עצמאית ונפרדת אשר אין לה שליטה עליה ואין להחזיקה אחראית לה.

הערכאה הראשונה סרבה לקבל טיעון זה. לשיטתה, פרסום דבר לשון הרע מתקיים במקום בו הדברים המכפישים נראים ונתפסים בחושיו של צד שלישי כלשהו. לפי גישה זו, העלאת המידע באופן אלקטרוני על שרתי הנתבעת ואף שליחתו מהם אינם מהווים פרסום במובן דיני לשון הרע - המידע האלקטרוני אינו ניתן לפענוח במצבו זה ואינו נתפס בחושיו של צד שלישי כלשהו. ה"פרסום" כהגדרתו בדיני לשון הרע מתבצע לשיטתו של בית המשפט רק בעת הצגת המידע על מחשבי המנויים באופן ברור ונהיר המאפשר לקוראו. בית המשפט העליון אימץ ואישר עמדה זו.

כלל חדש לטכנולוגיה חדשה

הנתבעת וגופים שתמכו בעמדתה הזמינו את בית המשפט לסטות מהדין המקובל ולקבוע כללים שונים בשאלות אלה - לכל הפחות בכל הקשור לפרסום לשון הרע באינטרנט.

הצורך בפיתוח "משפט מקובל" ייחודי לאינטרנט נובע ממאפיינה הייחודיים של האינטרנט. לפי טענה זו, האינטרנט אינה פיתוח או הרחבה של אמצעי התקשורת הקיימים אלא אמצעי חדש ליצירת תקשורת שהוא בעל מאפיינים ייחודיים. לאינטרנט תרומה מכרעת להפצת מידע, לפיתוח וקידום חופש הביטוי ולקשר בין לאומים. מאפייניה הטכנולוגיים של האינטרנט כמרחב גלובאלי חסר גבולות שקשה לשלוט בו תומכים גם הם בעמדה זו.

הנתבעת טענה, כי יש לראות בפרסום באינטרנט עוולה גלובאלית אחת (ולא רצף של פגיעות המתרחשות בכל פרסום ובכל כניסה לרשת האינטרנט). ראוי לקבוע כי פרסום באינטרנט הוא "מעשה אחד". כפי שפרסומים רבים של אותה מהדורת עיתון נתפסים לעניין לשון הרע כמקנים עילת תביעה אחת. עמדה זו התבססה על דוקטרינת "כלל הפרסום היחיד" בלשון הרע המקובלת במספר מדינות בארצות הברית.

לפי גישה זו, מקום ביצוע העוולה הוא המקום בו בוצע המעשה או המחדל שבגינו נגרם הנזק להבדיל ממקום התרחשות הנזק עצמו. לפיכך, הצבת המידע על גבי השרתים של הנתבע מהווה פרסום של התוכן ברשת האינטרנט. בהתאם לכך, הפרסום והעוולה הושלמו בארצות הברית.

בית המשפט דחה את ההצעה לתיקון הדין הן מטעמים שבדין והן מטעמים שבמדיניות שיפוטית. ראשית, הצעת הנתבעת נוגדת משכלות יסוד של המשפט המקובל בדיני לשון הרע והיא מרחיקת לכת יתר על המידה. לשיטתו של בית המשפט המיקוד בדיני לשון הרע הינו הפגיעה בשם הטוב של התובע . באופן טבעי מקום מושבו ומרכז חיו של התובע הוא המקום בו נפגע שמו. בית המשפט מדגיש בפסק הדין כי התובע במקרה זה תחם באופן מפורש את תביעתו לפגיעה בשמו הטוב באוסטרליה ולנזקים שנגרמו לו בשל פגיעה זו.

שנית, "כלל הפרסום היחיד" עליו מבקשת הנתבעת להסתמך אינו אלא פיקציה שנועדה רק להגדיר את הנסיבות שבהן ניתן למנוע מתובע להרבות הליכים בגין פרסום מסוים. אין בכלל זה כדי להכריע בשאלת מועד ואופן התגבשות יסודות העוולה.

שלישית, אין זה רצוי שכללים משפטיים יהיו תלויים בטכנולוגיה מסוימת, על אחת כמה וכמה ביחס לאינטרנט אשר עתידה מי יישורנו. אין זה גם ראוי שבית המשפט יתפוס את מקומו של המחוקק אשר פועל לתיקון העיוותים הקיימים בדין הקיים.

פתרון לא מושלם

יתרה מכך, הכלל המוצע על ידי הנתבעת שלפיו מקום השיפוט ייקבע לפי המקום בו הועלה המידע על גבי שרתי המפרסם, אינו ראוי. יש בדין שכזה פתח ליצירת "ערי מקלט" במדינות בהן החוק נוטה לטובת מפרסמים. יתרה מכך, הכלל האמור מטיל על התובעים נטל כבד של הוכחת עובדות שאינן בידיעתם כתנאי לרכישת הסמכות. בית המשפט קבע, כי אימוץ גישתה של הנתבעת יוביל לבירור מרבית התביעות בגין פרסום לשון הרע בתחומי ארצות הברית, שבה מוחזקים מרבית השרתים המאחסנים את המידע. בית המשפט ציין, כי ההכבדה הנטענת על מפרסמים ומוציאים לאור הפועלים במרחב המקוון שקולה לפגיעה בתובעים השונים ברחבי העולם אשר כבודם ראוי להגנה.

פסיקת בית המשפט האוסטרלי מתיישבת עם דיני לשון הרע המסורתיים, אולם השלכותיה מרחיקות לכת: פתיחת שערי בתי המשפט ברחבי הגלובוס לתביעות לשון הרע מגבירה את חוסר הוודאות, שבה פועלים ספקי התוכן והמוציאים לאור, ופותחת פתח מסוכן למניפולציה של תובעים פוטנציאלים, אשר יבחרו לעצמם דין ומקום שיפוט התפורים לפי מידותיהם. ההחלטה המכירה בסמכות בית המשפט בכל מקום בו נטען דף אינטרנט עלולה להוביל לגל תביעות בלשון הרע, לצינון חופש הביטוי, צמצום כמות המידע וזמינותו. החלטה זו עלולה אף להקרין על תחומי משפט נוספים כגון: זכויות יוצרים ופרטיות.

ואמנם, "התוצאה המתקבלת מפסק הדין איננה משביעת רצון כלל ועיקר", מציין השופט Kirby, אחד משופט בית המשפט העליון, בפסק דינו. בית המשפט מציין כי "מאפיינה הייחודיים של האינטרנט מחזקים את התחושה האינטואיטיבית שאין המדובר באמצעי תקשורת רגיל. מדובר בקפיצה טכנולוגית המהווה מהפכה בתחום הפצת המידע. האינטרנט הינה מדיה המקדמת את חופש הביטוי והזכות לקבלת מידע ותורמת תרומה משמעותית לאנושות בכללותה....הכרעת בית המשפט לפיה מפרסם לשון הרע באינטרנט חשוף לתביעה בכל מדינה בה נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע מציבה קשיים נכבדים - טכנולוגיים, משפטיים ופרקטיים".

בצד הביקורת על תוצאת פסק הדין סבור בית המשפט כי אין סכנה ממשית של הטלת אחריות גלובאלית באינטרנט השכם וערב. עלויות ההתדיינות כנגד נתבע זר וקשיי אכיפתו של פסק הדין במדינות אחרות (למשל, באמצעות הגנת ההליך הנאות - Due Process) - כל אלה צפויים להרתיע תובעים מנקיטת הליכים. השופט Kirby מעיר כי במצב בו המחוקק ומדינות העולם משכו ידיהם מהסדרת נושאי הסמכות ובריית הדין - אין לצפות מבית המשפט שיבצע בעצמו שינויים רדיקאלים בדינים המקומיים.