1 באוגוסט 2002 מהווה אבן דרך נוספת ביחסים בין ספקים של שירותי תקשורת לבין המדינה. בתאריך זה נכנסו לתוקף באנגליה תקנות הדורשות מהספקים להיות בעלי יכולת להאזין למידע העובר דרכם, לשמור אותו ולהעבירו לרשויות אכיפת החוק. מידע זה כולל דואר אלקטרוני, פקסים, תעבורת אינטרנט, דואר רגיל וכיו"ב. תקנות אלה מצטרפות לחוק אנגלי חדש בעניין לחימה בטרור, המחייב ספקים לשמור מידע על לקוחותיהם מטעמי בטחון המדינה. הוראות חוק אלה עומדות בניגוד לרוחן של הוראות קודמות שאסרו על ספקים לאסוף מידע על לקוחותיהם וממחישות את הטלטלה המשפטית שעוברות גם מדינות באירופה לאחר ה - 11 בספטמבר 2001.

התקנות האנגליות החדשות מעניקות תוקף להוראותיו של חוק שנוי במחלוקת משנת 2000, הדן בסמכויות השלטוניות לביצוע חקירות באמצעות האזנה, יירוט מסרים, מעקב, וכיו"ב (החוק הידוע בכינויו: RIPA). ספקי תקשורת מחויבים כיום לספק מנגנונים להאזנה ולתיעוד מידע העובר במערכותיהם, בתוך יום עבודה אחד לאחר שנדרשו לכך; עליהם להיות ערוכים לצותת לאחד מכל עשרת אלפים לקוחות שלהם, להעביר את המידע המתועד בזמן אמת לרשות השלטונית ולאפשר לרשות להסיר כל מנגנון לאבטחת מידע הקיים לגבי המידע הנאסף. מובן כי על הספקים לעשות כל שניתן על מנת למנוע מהלקוח לדעת שמאזינים למסריו. הוראות החוק אינן מגבילות את ביצוע ההאזנות ללחימה בטרור בלבד.

התקנות מצטרפות לחוק נוסף שחוקק ברוח החוק ללחימה בטרור האמריקאי, בשלהי שנת 2001 (Anti-Terrorism, Crime and Security Act, 2001). בין היתר, מחייב החוק ספקי תקשורת לאגור ולמסור לרשויות אכיפת החוק מידע על מסרים תקשורתיים מטעמי בטחון המדינה. המידע כולל כתובות, מועדי שיגור, זהותם של משגר המסר והנמען וכיו"ב, אך לא את תוכן המסר עצמו. חוק זה מיישם את הוראותיה של דירקטיבה חדשה מטעם האיחוד האירופי (הוראת חוק המחייבת את המדינות החברות באיחוד האירופי ליישמה בדין המדינתי שלהן). הדירקטיבה מקנה הגנה על מידע אישי בתקשורת אלקטרונית, אולם בעטיים של אירועי ה - 11 בספטמבר תוקן והורחב סעיף המאפשר לרשויות הביטחון לעקוף את ההגנות בעת הצורך. בין היתר ניתנה הגושפנקא למדינות לדרוש מספקי תקשורת לשמור מידע על לקוחותיהם, אף אם שמירת המידע איננה נחוצה לצורך מתן השירות. אנגליה היא בין הראשונות מהמדינות שיישמו הוראה זו וכאמור ספקי תקשורת בתחום שיפוטה מחויבים לשמור מידע ולמוסרו לרשויות אכיפת שלטון בהתאם לצורך (הוראות דומות קיימות כיום גם בבלגיה, בספרד ובצרפת).

השילוב בין התקנות החדשות לחוק ללחימה בטרור יוצר אפשרות שהרשויות השונות לאכיפת החוק ייחשפו למידע רב שנאסף לצרכי בטחון לאומי בלבד. לפי שעה אין הוראות חוקים אלה כוללים מנגנון הגנה מפני שימוש במידע האישי הנאסף באופן מופרז, שאינו עונה למטרה לשמה נאספו - כך לטענת המפקחת על חופש המידע וההגנה על הפרטיות באנגליה.

מהלך חקיקתי זה עומד בניגוד לרוח ששרתה במדינות אחרות באיחוד האירופי בשנים האחרונות. הדירקטיבה האירופית הכללית משנת 1995, בעניין הגנה על מידע ופרטיות קבעה, כי למעט חריגים מצומצמים (מטרות מדעיות, סטטיסטיות או היסטוריות), חל איסור לשמור מידע אישי, שלא לצורך אספקת השירות. הוראות אלה יושמו בדינים המדינתיים של חברות האיחוד האירופי, לרבות באנגליה. אמנם, הדירקטיבה (ובעקבותיה גם הדינים המדינתיים) אפשרה למדינות לעקוף בעת הצורך את ההגנה הניתנת למידע אישי, אך נראה כי לא התכוונה למעקף שיביא לאיסוף ושמירה שיטתיים של מידע על לקוחות ללא קשר לשירותים המסופקים להם ולמתן שירותי האזנות ויירוט מסרים למדינה בהיקפים נרחבים.

התקנות החדשות והוראות החוק ללחימה לטרור אינן מעוררות גלי מחאה גדולים או סימני שאלה ביחס לאפשרות לשימוש לרעה בסמכויות אלה. תחת זאת עסוקים ספקי התקשורת ובעקבותם התקשורת המקומית בשאלה - מי ישלם עבור שירותים אלה שמספקים ספקי התקשורת למדינה?

הדין הישראלי איננו מתייחס באופן מפורש לסוגיות המתוארות לעיל. אין הוראה מפורשת בדין הישראלי המורה לבעלים או מחזיקים במאגרי מידע לבער מידע בלתי נחוץ, מחד גיסא, או לשמור על מידע ולתעדו בשל צרכי המדינה, מאידך גיסא.

עם זאת, קיימות הוראות המעגנות בדין את המסגרת לדרישות של המדינה כלפי ספקי תקשורת. דוגמה בולטת לכך היא סעיף 13 לחוק התקשורת (בזק ושידורים). סעיף זה מחייב בעלי רישיון על-פי החוק (חברות טלפון, סלולר, כבלים וחברות תקשורת אחרות) להיענות להוראה של שר התקשורת להעניק שירותי בזק לכוחות הביטחון. ההוראה כוללת את סוג השירות הנדרש והאופן והדרכים למתן השירות. בין היתר, ספק התקשורת עשוי להיות מחויב להתקין מתקן במערכותיו, לבצע פעולת בזק או התאמה טכנולוגית למתקן בזק. כך יתכן שספק תקשורת יחויב להתקין מתקן להאזנה ומעקב או יחויב לבצע בעצמו, באמצעות מערכותיו הוא, האזנות למסרים של לקוחותיו.

דוגמה נוספת היא 11 לחוק שירות הביטחון הכללי. לפי סעיף זה על חברות תקשורת לספק לשב"כ לפי דרישתו נתוני תקשורת (מספרי טלפון, כתובות דואר אלקטרוני וכיו"ב), שאינם כוללים את תוכנה של "שיחה" כהגדרתה בחוק האזנות סתר.

החוק ללחימה בטרור האמריקאי, חולל שינוי דרמטי ביחסי הפרט והשלטון. בדומה, גם השינויים בדין האירופאי ככלל ובדין האנגלי כדוגמא לכך, הסיטו באופן ניכר את נקודת האיזון בין ההגנה על הפרטיות במידע לסמכויות השלטון. נראה כי רוח הזמן והאקלים הפוליטי הנוכחי מונעים, או למצער מעכבים, דיון ציבורי מעמיק בשאלת היקף האזנות הסתר והמעקבים האלקטרונים והפוטנציאל הגלום בהם לשימוש לרעה בסמכויות השלטוניות.