האם ספק שירותי אינטרנט צריך לשלם תמלוגים בגין מוסיקה שמורידים לקוחותיו מהרשת? האם הוא עצמו מפר זכויות יוצרים כאשר משתמשים במחשביו לאחסנת יצירות מפרות? לא, קובע בית המשפט הפדרלי לערעורים בקנדה - לא, אבל.... ספק שירותים לאינטרנט המפעיל שרתי-מטמון לאחסנה זמנית של קבצים כדי לייעל ולזרז את הגישה אליהם, ישא באחריות להפרת זכויות יוצרים וישלם לפיכך תמלוגים לבעלי הזכויות.

רווח לספקים

בין בעלי זכויות יוצרים לבין ספקי שירותים באינטרנט יש מתח מובנה: בעלי זכויות היוצרים נפגעים מהעתקה הקלה וההפצה ההמונית של יצירותיהם ברשת. לשיטתם, ספקי השירותים - בין אם הם מציעים שירותי גישה ובין אם שירותי אחסנה לאתרים - מרוויחים מן ההפרות הללו, מפני שהגולשים משתמשים ברשת בידיעה שימצאו בה יצירות מועתקות בלא צורך לשלם עבורן. אין זה בהכרח נכון, אגב. לעתים קרובות ימצא שספקי גישה ערים היטב לטענותיהם של בעלי הזכויות ומנסים לסכל העתקה והפצה באמצעות מערכותיהם ולו כדי למנוע הליכים משפטיים נגדם. במקרים אחרים מתברר לספקים שיצירות מועתקות - כדוגמת קבצי 3MP או סרטי וידאו - צורכים משאבי מערכת רבים ויקרים וגם משום כך הם נמנעים מאיחסונן. כך או אחרת, המתח קיים - ובקנדה הוא הגיע לעימות משפטי חזיתי.

אגודת המלחינים, המחברים והמו"לים בקנדה ("SOCAN") מנהלת במולדתה את זכויות הביצוע וההעברה לציבור של יצירות מוסיקליות. האגודה הגישה לבית המשפט ערעור על החלטת ה- Copyright Board הקנדי, שהוסמך על פי חוק לקבוע את הסטנדרטים להפצת חומר מוגן בקנדה. ההחלטה נשוא הבקשה פטרה את מרבית ספקי השירותים באינטרנט מאחריות לתשלום תמלוגים בגין העברת קבצי מוסיקה, בנימוק שהם רק מספקים את האמצעים הדרושים לאדם אחר על מנת להעביר את המוסיקה לציבור. משכך, קבע ה- Copyright Board, על פי סעיף2.4(1)(b) לחוק זכויות היוצרים הקנדי, לא נחשבים הספקים כמי שמעבירים את היצירות המוסיקליות לציבור ואין הם חייבים בתשלום תמלוגים. עוד נקבע שגם העברת מוסיקה משרתי מטמון (Proxy Servers או Caching Servers) פטורה מתשלום תמלוגים לבעלי זכויות היוצרים.

העברה לציבור היא זכות ייחודית המוקנית לבעל זכות היוצרים על פי חוק זכויות היוצרים הקנדי. לטענתSOCAN , פעילותם האופיינית של ספקי שירותים לאינטרנט מהווה העברה לציבור של היצירות ועל כן הם חייבים בתשלום תמלוגים ליוצרי היצירות. אם לא יקבע כך, גרסה האגודה, יקשה עליה להגן על חבריה מהפרות זכויות יוצרים המתבצעות באינטרנט מפני שהיא תוגבל לפעול רק נגד ספקי תוכן ושותפיהם. ספקי התוכן רבים ואנונימיים, וחוסנם הכלכלי מועט. עוד טענה SOCAN כי מאחר וחוקי זכויות היוצרים נועדו להגן על מחברים, יש ליתן פרשנות צרה לסעיפים שמשמעם פטור מאחריות בגין הפרת זכויות יוצרים. לשיטתה, חוק זכויות היוצרים נועד להעניק פטור מאחריות רק למתווכים המסורתיים המעבירים תכנים באמצעים פיסיים (כדוגמת הכבלים). בנוסף, ספקי שירותים באינטרנט מוכרים שירותים למנויים. היות והגולשים באינטרנט מכירים באפשרות שהרשת מציעה לגשת למוסיקה ללא תשלום, יש בכך תמריץ עבורם להתקשר עם ספק השירותים. מכאן שהפצה בלתי חוקית של יצירות מוסיקליות מסבה רווח לספקים.

מנגד טענו ספקי הגישה, כי הם אינם עושים דבר פרט להעמדת שירותים וציוד לרשות מנוייהם. לשיטתם, פעילותם פסיבית והם אינם יכולים לשלוט על התוכן המועבר באמצעותם.

נטול יכולת

אין חוק זכויות היוצרים הקנדי הוראות המתייחסות במפורש לאחריות ספקי שירותים לאינטרנט. אולם סעיף 2.4(1)(b) לחוק קובע אלו תנאים נדרשים על מנת שאדם יחשב כמי שאינו מעביר יצירה לציבור ומשכך יהיה פטור מתשלום תמלוגים. בית המשפט ביסס את החלטתו על פרשנות הסעיף וקבע כי על ספק שירותים באינטרנט למלא אחר כל שלושת התנאים הבאים על מנת שייחסה תחת הפטור הסטטוטורי: התנאי הראשון - על ספק השירותים לספק אמצעים לתקשורת. התנאי השני - האמצעים חייבים להיות הכרחיים necessary)) על מנת לאפשר לאדם אחר להעביר את היצירה לציבור. התנאי השלישי - פעילות ספק השירותים תהווה את פעילותו היחידה בקשר להעברת אותה היצירה לציבור.

בית המשפט קבע כי אין להעניק לפטור מהאחריות פרשנות צרה. חוקי זכויות היוצרים נועדו אמנם לקדם את אינטרס היוצרים, אך לא רק לכך. ביחס לתנאי הראשון פסק בית המשפט שאין לפרשו כחל רק על אספקת אמצעים פיסיים לתקשורת - וזאת למרות שהסעיף הוסף לחוק ב- 1997 בכוונה מובהקת לפטור מאחריות מתווכים מסורתיים כדוגמת חברות הכבלים. בית המשפט קבע כי בפרשנות הסעיף יש להתחשב בהתפתחויות הטכנולוגיות החדשות שארעו. המונח "אמצעים" כולל לשיטתו קשת רחבה של אמצעים ובכלל זה גם את מערכות התקשורת המשמשות את ספקי השירותים כדי להעביר תכנים לציבור. הא ראיה לכך שספק שירותים מספק אמצעים המאפשרים לאחר להעביר תכנים לציבור היא, שהספק אינו יכול לשלוט על ולנטר את התכנים, והוא ממלא לפיכך תפקיד פסיבי בהעברתם.

הכרחי ולא חיוני

אשר לדרישה כי האמצעים יהיו הכרחיים לתקשורת, בית המשפט מפרש את המונח באופן מקל. "הכרחי" איננו "חיוני", אומר בית המשפט וקובע כי על מנת לעמוד בתנאי ניתן להשתמש גם באמצעים, שהם פחות מחיוניים: בהתחשב בהתפתחות המהירה של התקשורת באינטרנט יש לפרש את החוק בדרך שלא תכשיל שיפור באיכות התקשורת באינטרנט, נפסק. אדם מספק אמצעי תקשורת שהם הכרחיים לאחר, כאשר בלא פעולתו של אותו הספק, התקשרות תהיה בלתי מעשית או בלתי אפשרית לגמרי. מפעילי שרתים, המארחים אתרי אינטרנט, מעמידים לרשות בעלי האתרים אמצעים הכרחיים לתקשורת, מפני שבלא אמצעי האחסנה שלהם, אי אפשר יהיה להשיב לבקשות המשתמשים ברשת.

עם זאת, בית המשפט החליט כי ה- Copyright Board טעה כאשר החליט שספק שירותים באינטרנט המפעיל שרתי-מטמון מספק אמצעים ההכרחיים לאדם אחר להעביר את החומר לציבור: שמירה בזכרון-מטמון (Cache) היא תהליך המשמש כדי לקרב קבצים למי שעשויים להיות מעונינים בהם. באופן זה, לדוגמה, מידע וקבצים שהגיעו מאתר אינטרנט בחו"ל יישמרו במטמון של מחשב בישראל וכשמשתמש אחר יבקש גם הוא לצפות בהם, הוא יקבל אותם מן המחשב הישראלי מבלי שיידע על כך. התוצאה - זירוז וייעול בתעבורת המידע תוך חסכון בעומס על קווי התקשורת לחו"ל. Caching Servers הם שרתים-מחשבים המופעלים לעתים תכופות על ידי ספקי גישה לאינטרנט בדיוק למטרה זו. השימוש בהם מוזיל את עלויות העברת התוכן מספק הגישה למשתמש הסופי. ספק התוכן יכול לשלוט ולאסור על פעילות השרת ואילו סוגי קבצים יאחסן, באמצעות פקודות מתאימות. משתמש באינטרנט יכול למנוע קבלת חומר מה- caching server באמצעות הגדרות מתאימות בדפדפן.

העובדה שהשרת-מטמון מאיץ את מהירות העברת החומר ומפחית את עלויות ההעברה, לא מלמדת כי הוא הכרחי להעברת התכנים, נפסק עתה. מפעיל caching server אינו חוסה תחת ההגנות שבחוק הקנדי. בית המשפט קבע כי בפעילותו מפר מפעיל ה- cache server את הזכות הבלעדית של היוצר להעביר יצירה לציבור. מפעיל ה- cache בוחר את סוג הקבצים והתכנים שיאוחסנו על השרת שלו ומתכנת את המחשב להעביר את התכנים מהשרת על פי בקשת המשתמשים. לפיכך איננו רק ספק פסיבי של אמצעים הדרושים לתקשורת.

ביחס לפרשנות התנאי השלישי קובע בית המשפט כי ספק גישה שפועל בשיתוף עם ספק תוכן או מפעיל שרת-מטמון, לא יחשב כמי שפעילותו היחידה היא רק כדי לאפשר את ההעברה ולא יחסה תחת סעיף הפטור.

משרד המשפטים מגבש

בכפוף לסייגים אלה אימץ איפוא בית המשפט את החלטת ה- Copyright Board שקבעה כי ספקי גישה לאינטרנט ומפעילי שירותי אירוח אינם מפרי זכויות יוצרים ולפיכך אינם חבים בתשלום ליוצרים. בפסיקתו התחשב בית המשפט בראיות שהובאו בפניו ולפיהן אין זה אפשרי מבחינה כלכלית, למנוע העברת תוכן מסוים לבקשת צד מעונין, שכן שרתי-מחשב מתוכנתים להיענות לכל דרישה להעברת תכנים.

ככל שהדברים אמורים באירוח אתרי אינטרנט מפרים - אמנם ניתן לכלול בחוזה שבין ספק תוכן לבין מפעיל השרת המארח הוראות שיאסרו הצבת תוכן המפר זכויות יוצרים וניתן אף להוריד תכנים כאמור כשהדבר מובא לתשומת ליבו של מפעיל השרת, אך מדובר בשליטה מוגבלת. בית המשפט מוסיף כי אין זה מעשי שספק הגישה לאינטרנט ינטר ויחסום בקשות של משתמשים סופיים לקבלת חומר מפר. הדבר יאט בצורה ניכרת את מהירות העברת התכנים באינטרנט. חסימת הגישה לכתובות מסוימות היא שיטה יקרה ולא אפקטיבית מאחר וכתובת של שרתים המאחסנים מוסיקה מוגנת יכולה להשתנות.

אחריות ספקי שירות בישראל אינה מוסדרת בחקיקה, וטרם נדונה על ידי בתי המשפט בארץ. חוק המחשבים משנת 1995 וחוק זכות יוצרים משנת 1911 אינם כוללים הוראות בדבר אחריות ספקי שירות לאינטרנט, אולם בימים אלה שוקד משרד המשפטים על הכנת הצעת חוק בנדון.