פסק דין שניתן ב- 20 במרץ בבית משפט פדראלי לערעורים בארצות-הברית עוסק בשאלה המסקרנת של המצאת כתבי בית דין בדואר אלקטרוני (Rio Properties Inc. v. Rio International Interlink ב- 9th Circuit Court of Appeals בקליפורניה).

התובעת, Rio Properties (RIO), מפעילה אימפריית הימורים (לרבות הימורי ספורט) ובית מלון בלאס-וגאס, שזכו לביקורות מהללות במדריכי תיירות. במסגרת זו רשמה על שמה אין ספור סימני מסחר, הכוללים את השם RIO. כשהחליטה להרחיב את פעילותה לתחום האינטרנט רכשה גם את שם המתחם playrio.com, ובו היא מפעילה אתר אינטרנט. הנתבעת, Rio International Interlink (RII), חברה מקוסטה ריקה, הציעה הימורי ספורט באמצעות אתר שפעל תחילה תחת שם המתחם riosports.com. לאחר שקיבלה התראה מהתובעת חדלה מהשימוש בשם מתחם זה והחלה פועלת באמצעות betrio.com. משכך, הגישה RIO את תביעתה שסבה סביב פגיעה בסימני המסחר שלה. לאחר שכשלו מאמציה לאתר כתובת למסירה בארצות-הברית ואף בקוסטה ריקה, שיגרה את כתבי בית הדין לכתובת הדואר האלקטרוני של הנתבעת - email@betrio.com - וזאת באישור בית המשפט. RII דרשה לסלק את התובענה על הסף בנימוק שלא בוצעה לה המצאה כדין ושאין לבית המשפט בארצות הברית סמכות שיפוט עליה. שתי טענותיה נדחו ו- RII הגישה כתב הגנה מפורט. מאוחר יותר, לא הגיבה לצו גילוי המסמכים ובכך נפסקה התובענה לחובתה.

מסירה לאוסמה בין לאדן

הערעור עוסק בשתי טענות - האחת, כי ההמצאה בדואר אלקטרוני אינה המצאה כדין, על-פי דיני הפרוצדורה הנוהגים בארצות-הברית, והשניה (שלא תידון במדור זה), כי אין לבית המשפט האמריקני סמכות עליה. החוק האמריקני מתיר המצאת כתבי בי-דין לנתבע בינלאומי "באמצעים שאינם אסורים על פי הסכמים בינלאומיים, כפי שיורה בית המשפט". פסק הדין דוחה את טענת RII כי יש למצות תחילה את הליכי המסירה האחרים, הקבועים בתקנות הרלבנטיות (לדוגמה, המצאה בערוצים דיפלומטיים) ורק אם אלה נכשלו לפנות להוראה דלעיל. בין הדרכים שבתי משפט אשרו מכוח התקנה שביסוד הדיון - המצאה בדואר רגיל, המצאה לכתובתו הידועה האחרונה של הנתבע, טלקס, משלוח לפרקליטו של הצד שכנגד ולאחרונה גם דואר אלקטרוני. בין הנושאים שנדונו, אגב כך, היתה גם המצאה לאוסמה בין-לאדן....

במקרה דנן, RIO ניסתה למסור את המסמכים לחברה מטעמה של הנתבעת ולפרקליטה האמריקני. שני אלה סרבו לקבלם. לאחר שחוקר פרטי מטעמה של התובעת לא הצליח לאתר את כתובתה הפיסית של הנתבעת עתרה התובעת לקבל צו להמצאה מכוחו של הסעיף שבמחלוקת. בית המשפט השתכנע, שהנתבעת מנסה להתחמק מקבלת המסמכים. או אז התיר את המצאתם בשלוש דרכים. אחת מהן היתה משלוח בדואר אלקטרוני.

אין אישור המצאה

השופטים מציינים במפורש שהם הולכים בדרך לא סלולה. למרות זאת, אינם צריכים לטרוח רבות בהחלטתם: בהתחשב בעובדותיו של מקרה זה, לא רק שהמצאה באמצעות דואר אלקטרוני היתה נאותה, אלא שהיתה זו הדרך הסבירה יותר להגיע ל- RII: למרות שהתקשרות באמצעות דואר אלקטרוני והאינטרנט היא חדשה יחסית, הקהיליה העסקית אימצה בלהיטות תקשורת זו. RII במיוחד אימצה את הדגם המודרני של עסק-אלקטרוני והרוויחה רבות ממנו. למעשה, בנתה את עסקיה כך שניתן להתקשר עימה רק באמצעות כתובת דואר אלקטרוני וצינה את כתובת הדואר האלקטרוני שלה כדרך ההתקשרות המועדפת. "אכן, בעומדו מול פורע חוק בינלאומי הפועל בסחר המקוון ומשחק מחבואים עם בית משפט פדראלי, דואר אלקטרוני יכול שיהיה האמצעי היחיד למימוש ההמצאה", נפסק.

ועם זאת, בית המשפט מציין את מגבלותיו של הדואר האלקטרוני: לדוגמה, במרבית המקרים, אין דרך לוודא קבלה של הודעת דואר אלקטרוני; בעיות תאימות של מערכות מחשב עלולות ליצור מחלוקות בשאלה אם מוצג או נספח מסוים התקבלו ועוד. הואיל שכך ערכאת הערעור מייחדת את החלטתה למקרה שכאן ומותירה לבית המשפט שלמטה לשקול כל מקרה לגופו.

תחליף המצאה בדואר אלקטרוני

תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מכירות בדרכי המצאה מגוונות, בהן בפקסימיליה (תקנה 475(4)). להכרה בדואר אלקטרוני כאמצעי מסירה, טרם הגיעו. ברור בעליל שזו רק שאלה של זמן. אם וכאשר ירקום אור וגידים פרוייקט מב"ת 2000 של הנהלת בתי המשפט, הקורא לאלקטרוניזציה מוחלטת של ההליך השיפוטי, המצאה בדואר אלקטרוני או בתקשורת דיגיטלית אחרת תעוגן בוודאי בתקנות.

ומה לפי שעה? התקנות נוקטות לשון פתוחה - "המצאתו של כתב בי-דין היא במסירתו או בהושטתו של עותק או העתק הימנו, לפי הענין, חתומים כדין, והוא כשאין הוראה אחרת בתקנות אלה" (תקנה 476). מסירה בדואר אלקטרוני יכול גם היא שתחשב מסירה. תחת חוק חתימה אלקטרונית, תשס"א-2001, כתב בי-דין שנחתם בחתימה אלקטרונית ייחשב כאילו נחתם כדין (סעיף 2(א) לחוק), לפחות כל עוד לא הוחרגו כתבי בי-דין ממסגרת חוק זה במסגרת סעיף 2(ב) לו.

"ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו", מוסיפות תקנות סדר הדין האזרחי ומורות (תקנה 477). דווקא הבט זה של ההמצאה בדואר אלקטרוני הצדיק את השימוש בו בענין RIO - בית המשפט שלערעור שוכנע שהמשלוח בדואר אלקטרוני יגיע לנתבעת עצמה ולא לצד שלישי מטעמה (כגון נציג או פרקליט). תקנות אחרות נוקטות לשון מגבילה יותר. לדוגמה: "בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען", קובעת תקנה 480. והנה, הגדרת מען אינה כוללת, לעת עתה, כתובת דואר אלקטרוני. או תקנה 484 הקובעת כי מסירה לתאגיד תהיה בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום שלו. אלא שניתנת האמת להאמר כי אפילו הדיבור "הנחת הכתב" סובל פירוש לא-פיסי כי אם אלקטרוני.

אבל הפתח הברור מאליו לחפצי המסירה האלקטרונית מצוי בתקנה 498 שעניינה בתחליף המצאה: "(א) נוכח בית המשפט או הרשם שאי אפשר להמציא כתב בי-דין בדרך שנקבעה, רשאי הוא להורות על המצאת הכתב בדרכים אלה, כולן או מקצתן... (3) בכל דרך אחרת שתיראה לו". אם ישוכנע בית המשפט שתובע פעל בשקידה סבירה כדי לאתר את הנתבע ולא העלה בידיו אלא כתובת דואר אלקטרוני, אין זה מן הנמנע שגם בישראל תותר מסירה באופן זה. כך לדוגמה, בעלי אתרי אינטרנט מפרים (כגון מי שמעתיקים ומפיצים ברבים קנין רוחני) אינם מספקים אלא email כדרך להתקשרות עימם. אין להסכין לכך, שטשטוש עקבות מכוון יסתיים בחוסר יכולת לקבל סעד. על העובדה שזהות הנתבע כשלעצמה אינה ברורה עוד לא הרחבנו את הדיבור. בארצות-הברית מוכרת תביעה נגד John Doe, פלוני אלמוני כנתבע. בישראל טרם הוכרה האפשרות לתבוע כך. ימים יגידו אם תוכר.