מוסד הבוררות בארגון העולמי לקניין רוחני (WIPO) הורה לאחרונה להעביר שני שמות מתחם, אשר כללו סימן מסחרי מוכר בתוספת המילה "SUCKS", לבעליהם החוקיים של סימני המסחר. המילה "SUCKS" ("מסריח") בשם מתחם משמשת לרוב בעלי אתרים להעברת ביקורת מסוגים שונים על הגורמים אשר לשמם היא מצורפת. האתר בדרך כלל משמש כבמה לאילו הרוצים להתלונן, להכפיש, לנאץ ולעתים אף להעביר ביקורת לגיטימית ולייעל. מוסד הבוררות דן בעבר במקרים רבים מסוג זה, אך לא הצליח לגבש מדיניות אחידה. הרכבי הבוררות השונים היו חלוקים בדעותיהם; בעוד שבמקרים מסויימים החליט ההרכב כי תוספת המילה "SUCKS" מנתקת את הקשר לסימן המסחר ומשום כך אינה יכולה לבלבל את הגולשים בנוגע למקורו של האתר, הרכבים אחרים גרסו, כי אין בהוספת המילה כדי לנתק את הקשר, מה שעלול לגרום לגולשים לחשוב כי החברה עצמה מפעילה את האתר.

המקרה הראשון, Vivendi Universal v. Mr. Jay David Sallen and GO247.COM,INC. דן בדרישתה של חברת וויונדי יוניברסל, להעביר לידיה את שם המתחם vivendiuniversalsucks.com מאת המשיבים. החברה הינה חברת תקשורת עולמית העוסקת במוסיקה, טלביזיה בתשלום, תקשורת, מולטימדיה, הוצאה לאור וסרטים, ואשר בבעלותה סימני מסחר רשומים: VIVENDI, UNIVERSAL ו- VIVENDIUNIVERSAL.

על מנת שייקבע כי על המשיב להעביר את שם המתחם למתלונן, על המתלונן להוכיח שלושה תנאים מצטברים: האחד, כי שם המתחם העומד במחלוקת הינו זהה או דומה באופן מבלבל לסימן מסחר או שרות שבבעלותו; השני, כי לרושם שם המתחם העומד במחלוקת אין כל זכות או אינטרס לגיטימי בשם, והשלישי, כי שם המתחם העומד במחלוקת נרשם ונעשה בו שימוש בחוסר תום לב.

טענותיה של המתלוננת היו, כי לשם דמיון מבלבל לסימן המסחר שלה ומשום כך עלול לגרום לגולשים לסבור כי היא זו המפעילה את האתר. לטענתה, תוספת המילה "SUCKS" לסימן המסחר VIVENDUNIVERSAL אינה יוצרת סימן חדש או שונה שבו למשיבים יש זכות כלשהי. בנוסף טענה המתלוננת כי למשיבים אין אינטרס לגיטימי בשם וכי השם נרשם בחוסר תום לב.

המשיבים טענו מנגד, כי הרוב המכריע של המקרים בהם הוספה המילה "SUCKS" תומך בטענה כי השם אינו דומה באופן מבלבל לסימן המסחר של המתלוננת, וכי השם נרכש למטרה הלגיטימית ותמת הלב של יצירת אתר ביקורת לפעולותיה העסקיות של המתלוננת. בנוגע לטענת הרישום בחוסר תום לב, טענו המשיבים כי מטרתם ברישום השם היה ליצור אתר המיועד לביטוי חופשי של ביקורת.

הרכב הבוררות, בחן את המקרה לאורם של הכללים המאוחדים ליישוב סכסוכי שמות מתחם ((UDRP של ICANN - תאגיד האינטרנט להקצאת שמות ומספרים. הוא מצא ברוב דעות, כי השם אמנם אינו זהה לשם המסחר של המתלוננת, אך שלל את הגישה הגורסת כי תוספת המילה מעידה על כך שאין קשר לבעל סימן המסחר, כפי שהיתה עמדתו של ההרכב במקרים קודמים אחדים. על מנת להדגיש עמדתו, הביא ההרכב כדוגמאות מקרים מוגדרים שבהם גם דוברי אנגלית עשויים להבין כי התוספת "SUCKS" קשורה לחברה.

נימוק מרכזי נוסף של ההרכב היה, כי בהתחשב בכך שלא כל משתמשי האינטרנט הם דוברי אנגלית כשפת אם, או שאינם מודעים למשמעותה של המילה SUCKS"" בעולם האינטרנט, הם עלולים לחשוב כי המילה "SUCKS" הינה תוספת לסימן המסחר, ומשום כך להניח כי באתר מצויים טובין או שירותים המסופקים על ידי המתלוננת.

המקרה השני, Koninklijke Philips Electronics N.V. v. In Seo Kim, שבמרכזו עמד שם המתחם phlipssucks.com חזר על עיקרי ההחלטה הנ"ל. הוא הוסיף, כי לא מן הנמנע שהחברות עצמן ירצו להפעיל אתרי ביקורת עם המילה SUCKS"" לשם קבלת משובים. לשיטתו, משום כך, יש גולשים אשר יניחו, ובצדק, כי אכן האתר מופעל על ידי החברה עצמה.

בהחלטת יחיד הוסיף אחד הבוררים, כי אין משתמע מההחלטה שרישום שם מתחם הכולל מותג מפורסם ובעקבותיו הסיומת "SUCKS" יגרור אוטומטית העברה של השם לבעל הזכות. אם שם מתחם מסוג זה נרשם בתום לב ונעשה בו שימוש למטרת ביקורת בלבד, המתלוננים לא יוכלו להוכיח כי אין למשיב אינטרס לגיטימי או כי השימוש בשם נעשה בחוסר תום לב. המדיניות שבה נוקט ההרכב במקרה זה מכוונת כנגד רישום מזיק של שם מתחם ולא כנגד חופש הביטוי.

בעניין אחר, Mark Jenkins v. DB Enterprise attn: Dan Black, פסק הבורר כי הפעלתו של אתר, פופולרי ככל שיהיה, עדיין אינה מזכה את מפעילו בזכות חזקה כסימן מסחר בשם המתחם. במקרה זה, שם המתחם אשר עמד במחלוקת היה linkorama.com. המתלונן, מארק ג'נקינס, מפעיל אתר סקס תחת שם המתחם link-o-rama.com, המושך כ- 300,000 מבקרים מדי יום. המתלונן פנה ל- WIPO במטרה למנוע ממתחרה לכאורה, דן בלאק, מלהשתמש בשם המתחם העומד במחלוקת.

כאמור, על מנת להעביר שם מתחם, על המתלונן להוכיח כי יש לו סימן מסחר. הבורר ג'ונתן האדיס, עו"ד המתמחה בקניין רוחני, החליט כי על אף הפופולריות שלה זוכה האתר, ועל אף שהאתר מתייחס לעצמו כאל מותג, אין בכך כדי להוות ראיה מספקת לכך שהמתלונן משתמש בשם המתחם שלו כסימן מסחר או כסימן שירות, או שקהל לקוחותיו רואה בו ככזה. אם כך, כיוון שלמתלונן אין סימן מסחר בבעלותו, אין המחזיק הנוכחי בשם יכול ליצור בלבול עם סימן מסחר שאינו קיים.

בנוסף, המתלונן לא הוכיח כי המשיב רשם או השתמש בשם המתחם בחוסר תום לב. אמנם המשיב הציע למתלונן להגיש הצעה כספית על מנת לרכוש את שם המתחם במחלוקת, מה שיכול להעיד על חוסר תום לב, אך עם זאת, לא ציין את הסכום. דרישת סכום מופרז בעבור שם מתחם, מעבר להוצאות הקשורות לשם עצמו, יכולה להקים חזקה של חוסר תום לב, אך במקרה זה, כיוון שלא דובר על סכום, המתלונן לא הצליח להוכיח חוסר תום לב.

נראה, אם כך, שבעל סימן מסחרי רשום המבקש מערכאות הבוררות הפועלות לפי ה- UDRP להעביר לבעלותו שם מתחם מסויים, חייב לתמוך טענותיו בממצאים עובדתיים מוצקים. לא די בעצם החזקתו בסימן המסחרי הרשום. מי שאין בידיו סימן מסחרי רשום אף חייב להוכיח תחילה באופן משכנע את זכאותו לעשות שימוש בשם מסויים, אפילו השם משמש במה לאתר פופולרי.