הזכות החוקתית לחופש ביטוי שוללת את האפשרות לאכוף על אדמת ארה"ב צו שיפוטי שניתן על ידי בית משפט מוסמך בצרפת, אך נוגד את הוראות החוקה האמריקנית. כך פסק ב - 8 בנובמבר בבית משפט פדראלי בקליפורניה, בפסק דין ראשון מסוגו, אשר ניתן בתביעה שהגישה חברת יאהו! כנגד הליגה נגד גזענות ואנטישמיות (LICRA).

כזכור, במאי אשתקד הורה בית המשפט הצרפתי לחברת יאהו! לנקוט בכל האמצעים הדרושים על מנת למנוע מגולשים צרפתיים גישה לכל התכנים הנאציים האסורים להצגה, מכירה או החזקה לפי החוק הצרפתי אשר הוצגו באתר החברה המרכזי Yahoo.com הממוקם בקליפורניה, ארה"ב.

בין היתר, נדרשה החברה למנוע מגולשים צרפתיים, המשתמשים בזירת המכירה שמפעיל האתר, גישה לפריטים נאציים המוצעים למכירה באמצעות שירות זה. עוד נדרשה החברה שלא לאפשר לגולשים צרפתיים גישה לתכנים נאציים המופצים באמצעות איזה מהאתרים המנוהלים על ידה באופן ישיר או עקיף (בדרך של קישור והפנייה באינדקס לאתרים זרים המכילים מידע ותכנים כאמור).

יאהו! ביקשה בנובמבר 2000 מבית המשפט הצרפתי לצמצם את הצו בשל העדר יכולת טכנית לקיימו, אך עתירתה נדחתה. בית המשפט הורה לחברה לציית לצו השיפוטי בתוך פרק זמן של שלושה חודשים, שאם לא כן תחוייב בתשלום קנס נמשך בסך כ- 13,000 דולר לכל יום של הפרה.

בתחילת 2001 תיקנה חברת יאהו! את תנאי השימוש בזירת המכירה, שהיא מפעילה, כך שנאסרה מכירתם של פריטים הקשורים בתמיכה ועידוד של קבוצות שטנה-גזעניות נאציות ואחרות. צעד זה, הביא גם את אתר הסחר האלקטרוני הידוע Ebay לשנות את מדיניותו בעניין זה.

בעקבות ההליכים בצרפת פנתה יאהו! לבית המשפט האמריקאי בבקשה לסעד הצהרתי לפיו פסק הדין הצרפתי אינו ניתן לאכיפה בארצות הברית. יאהו! נימקה זאת בטענה שהפסק הזר נוגד את התיקון הראשון לחוקה האמריקאית המבטיח את חופש הביטוי. בתביעתה טענה יאהו! כי הצו הצרפתי אינו ניתן לביצוע מבחינה טכנולוגית שכן היכולת לזהות את אזרחותו של הגולש היא מוגבלת ביותר. לטענת החברה, הדרך היחידה לקיום הצו הינה להסיר כל תוכן בעל הקשר נאצי מאתר החברה. פעולה שכזו, טענה, פוגעת שלא כדין בזכויותיה החוקתיות של החברה וציבור לקוחותיה.

לפסק הדין קדמה החלטה של בית המשפט מיום 7.6.2001 בבקשה שהגישה LICRA, כנגד סמכותו האישית של בית המשפט עליה. כפי שדווח במדור זה, בית המשפטדחה את בקשת המשיבה בקובעו כי פעולותיה של המשיבה עצמה אשר כוונו כלפי חברה הפועלת בקליפורניה, הן שהקנו לו את סמכות השיפוט נגדה ("ספק תוכן כפוף לסנקציות בכל מדינה? יאהו! מול הליגה נגד גזענות ואנטישמיות" - 19 ביוני 2001. המאמר נמצא ב- http://www.law.co.il/hebarticles.htm).

כבר בתחילת פסק דינו עתה תחם בית המשפט האמריקאי את גדר המחלוקת. בית המשפט הדגיש כי התביעה אינה נוגעת כלל ועיקר לשאלת עמדתו כלפי קידום סמלים ותעמולה נאציים, כשם שאין היא נוגעת בזכותה המובנת מאליה של מערכת המשפט הצרפתית לקבוע כללי מותר ואסור בנוגע לפרסום תכנים בתחום שיפוטה. לשיטתו של בית המשפט השאלה המונחת לפתחו היא אפשרות אכיפתו של פסק דין זר המגביל את זכותם של אזרחי ארה"ב להתבטא בתוך גבולותיה של ארצות הברית.

משקבע כך את גדר המחלוקת לא היסס בית המשפט להגיע למסקנה כי פסק הדין הצרפתי אינו יכול להיאכף בארצות הברית. החוקה האמריקאית אינה מתירה לרשויות השלטון להגביל את חופש הביטוי אלא במקרה שקיימת סכנה ברורה ומידית לפגיעה באינטרס ציבורי חיוני. גם אז, הפגיעה חייבת להיות מוגדרת ומצומצמת למידה ההכרחית בלבד. לטעמו של בית המשפט האמריקאי הדין הצרפתי יוצא מנקודת השקפה הפוכה לדין האמריקאי ומצדד בזכותו של השלטון להגביל תכנים וביטויים מסויימים. יתרה מכך, היקפו של הצו הצרפתי ונוסחו הכללי, המעומעם, מצננים במידה בלתי סבירה את הביטוי החוסה תחת הגנת החוק והחוקה עד כדי מניעתו. כל אלה מחייבים את המסקנה שלא ניתן לאכוף את הפסק הדין הצרפתי בגבולותיה ארה"ב אפילו האיסור הקבוע בו מכוון כלפי ביטוי אשר רשת האינטרנט מאפשרת השמעתו בארה"ב ובצרפת.

בהקשר זה הביא בית המשפט שורה של החלטות בהן סירבו בתי משפט בארצות הברית לאכוף פסקי דין זרים שניתנו על פי דיני לשון הרע האנגליים מן הטעם שמדובר בדינים השוללים זכויות חוקתיות מאזרחי ארה"ב.

בית המשפט הדגיש כי בהיעדר סטנדרטים בינלאומיים המסדירים את סוגיית הביטוי באינטרנט, ומבלי שנקבעו חוקים ואמנות לאכיפתם של אותם סטנדרטים בתחומי ארצות הברית גובר הציווי החוקתי על הצורך בכיבוד הדדי של החלטות שיפוטיות.

בכך כיוון בית המשפט האמריקאי, גם אם מבלי משים, לקולות רמים שנשמעו מיד לאחר פירסומו של פסק הדין במועצה האירופית המכונסת בשסטרסבורג, צרפת. קולות אלה קראו לתיקון האמנה האירופית המתגבשת בנושא פשיעה בתווך המקוון על-ידי הוספת כללים המגדירים ביטוי שטנה אסורים באינטרנט וקובעים כללים למניעת הפצתם בין המדינות החברות.

השופט פוגל דן בפסק דינו גם בטענות LICRA אשר כוונו בעיקר כנגד נחיצותו של מתן הסעד ההצהרתי תוך שהוא דוחה אותן אחת לאחת. בית המשפט סירב לקבל את הטענה כי לאור שינוי המדיניות של חברת יאהו! ובהתחשב בעובדה שאכיפת הצו איננה עומדת על הפרק לא נשקפת לחברה סכנה המחייבת מתן סעד הצהרתי. בית המשפט אף דחה גם את טענת LICRA שהתביעה אינה אלא נסיון של חברת יאהו! לבחור בפורם שיפוט נוח לה ולערער את ממצאי בית המשפט הצרפתי. בעניין זה ציין השופט פוגל כי כתב התביעה כוון ברובו לשאלת אכיפתו של פסק הדין הצרפתי בגבולות ארה"ב, ואין בו נסיון לערער את קביעתו של בית המשפט הצרפתי כי הפעילות באתר נוגדת את חוקי צרפת. יצוין, כי בתביעתה שבה חברת יאהו! והעלתה טענות בקשר למגבלות הטכניות המונעות קיומו של פסק הדין הצרפתי, אולם בית המשפט בחר שלא לדון בשאלות אלה לאור קביעתו העקרונית השוללת ממילא את אכיפתו של פסק הדין משיקולים חוקתיים.

שאלת המותר והאסור בתחומי האינטרנט ונסיונן של מדינות לפקח ולנטר את הפעילות הגלובאלית באינטרנט תשוב ותעלה מן הסתם מפעם לפעם. יש לצפות, כי בהעדר הסכמה בינלאומית רחבה בעולם מפולג ומפוצל תתקבלנה פסיקות סותרות של מערכות משפט שונות אשר תנסנה לנגוס זו בסמכותה של זו - כך עד לקביעת כללים אשר ימנעו ניצול לרעה של המרחב הווירטואלי ויסדירו באופן ברור את סוגיית סמכות השיפוט הבינלאומית. כך, למשל, יש לנהוג מקום בו "עיר המקלט" הופכת בסיס לפעולות המכוונות כולן לאוכלוסיה במדינה זרה. נדמה, כי דווקא כעת, לאחר אירועי ה- 11 בספטמבר, יכולים להמצא תומכים לעמדה זו גם בקרב מעצבי המדיניות בארה"ב.