הוראות החוק, האוסרות ביצוע פעולות תרמית בניירות ערך, לא  נועדו למנוע מעשי טפשות וסכלות. מי שמסתמך לצורך השקעותיו בבורסה על שמועות המופצות באינטרנט בצורה אנונימית - איננו האדם שעמד לנגד עיני המחוקק, כאשר העניק גושפנקה חקיקתית לעקרונות הגילוי הנאות והשקיפות העומדים בבסיס ההוראות המתאימות בחוק ניירות ערך - אם כי גם אנשים כאלה ראויים להגנת הדין - כך פסק שופט בית משפט השלום בתל-אביב, ד"ר עמירם בנימני, בהחליטו להשית על מפיץ שמועות-שווא באינטרנט עונש של שירות לתועלת הציבור בלא הרשעה (ת.פ. 10334/00 מדינת ישראל נגד טל פודים. לא פורסם). זוהי החלטה ראשונה מסוגה בכל הנוגע לביצוע עבירות באמצעות האינטרנט, והפרקליטות שוקלת לערער עליה לנוכח הגישה המקלה שיש בה כלפי עבירות מסוג זה.

לחפש במחוזות הנפש

ביום 8.9.1999 הפיץ הנאשם, טל פודים, שמונה הודעת כוזבות באתר האינטרנט אנליסט און-ליין (www.aonline.co.il), המאפשר, בין השאר, החלפת מידע בנוגע לשוק ההון בין הגולשים. הודעותיו של הנאשם התייחסו כולן למניית אורדן תעשיות בע"מ, הנסחרת בשיטת הרצף בבורסה לניירות ערך בתל-אביב. פודים הפיץ את ההודעות, כשהוא מזדהה בארבעה שמות בדויים שונים שמסרו, כביכול, את המידע. בהודעות אמר, כי נודע לו ממקור מהימן המקורב לחברת  "שרם-פודים", שחברת לידר מתכוונת להגיש באותו יום הצעת רכש למניות אורדן במחיר של חמישה שקלים למניה. אביו של הנאשם, יאיר פודים, הוא מבעלי המניות בחב' לידר שהיא בעלת עניין באורדן. על ידיעה זו, קבע השופט בנימיני בהחלטתו, חזר הנאשם שוב ושוב כשהוא מציין שהוא עצמו קנה את מניית אורדן ומעיר הערות לגבי מהלך המסחר באותו יום. ואכן, ידיעותיו תרמו לעליית שער המניה בעשרה אחוזים. למחרת היום צנח שערה בתשעה אחוזים. כעניין שבעובדה נקבע, כי לנאשם לא היה אינטרס כלכלי במעשיו, כי לא הפיק מהם רווח אישי וכי את המניע לפעולתו "יש לחפש במחוזות הנפש - לא בתחום הכלכלה".

פודים הודה בעבירות של הנעה בדרכי תרמית לרכוש ניירות ערך והשפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך, לפי סעיפים 54(א)(1) ו- 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968. עוד הודה בעבירות של אחסון מידע כוזה ועשיית פעולה שתוצאתה מידע כוזב לפי סעיף 3(א)(1) לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995.

תפיסה מוטעית של מציאות וירטואלית

בהחלטתו סוקר ד"ר בנימיני בהרחבה את הוראות הפסיקה ביחס להטלת עונש בלא הרשעה. בהתלבטו בשאלה אם להרשיע את הנאשם או להסתפק בעונש ללא הרשעה, הוא נדרש, בין השאר, לעובדה שזו פעם ראשונה מובא אדם בישראל לדין בגין ביצוע עבירות אלה באמצעות האינטרנט. ההחלטה מוצאת בעובדה שהמעשה בוצע במרחב המקוון סיבה להקל. אכן, אלמלא זו היתה זירת ההתרחשות ספק רב אם הנאשם היה נדון לעונש ללא הרשעה. המלים, שבחר בית המשפט, מגלות הבנה לנסיבות, האופפות את ביצוע העבירה באינטרנט - והן עומדות בניגוד ניכר לחוסר האמון שבו מתייחס השופט לטענת הנאשם כי נהג "כאדיוט" וכי הופתע לגלות את השפעת ההודעות שפרסם על המסחר במניית אורדן. מצד אחד, נפסק כי "ישנה חשיבות עליונה גם להרתעתם של "מרעילי בארות" למיניהם, אשר מפיצים מידע כוזב מתוך זדון גרידא, ללא כוונת רווח, על מנת ליצור אנדרלמוסיה לגבי מניה מסוימת או בשוק ההון בכלל", אך מצד שני "התחושה של חופש מוחלט, כביכול, מכבלים של חוק וסדר, והאוירה של מציאות מדומה - מוכרים לכל גולש באינטרנט. תחושה זו של חוסר רצינות, לעתים שובבות במובן הרע של המילה, מביאה לא פעם להתנהגות פרועה, מתוך תפישה מוטעית של מציאות וירטואלית, אשר ניזונה במקרים רבים גם מן האנונימיות של הגולשים, אשר מסתתרים על פי רוב מאחורי כינוי או שם בדוי... ככל שהדבר נוגע לשאלת העונש שיושת על הנאשם, יש רלבנטיות מסוימת למדיום שבאמצעותו בוצעו העבירות, ובעיקר כאשר עסקינן בהרשעה ראשונה בישראל בגין עבירות ניירות ערך שבוצעו באינטרנט".

"מהחלל הקיברנטי לקרקע המציאות"

אפשר לתהות: האינטרנט היא כלי ראשון במעלה להפצת מידע בכלל, וידיעות הנוגעות לניירות ערך בפרט. בארצות-הברית, חלק גדל והולך של המסחר במניות מתבצע באמצעות האינטרנט וגם בישראל כמה אתרים מנהלים לוחות-מודעות וירטואליים שבהם יכולים הפעילים בשוק להחליף דעות וידיעות על המתרחש בו, במגבלות החוק. אתרים אחרים מאפשרים, או מתכננים להציע, סחר בניירות ערך באמצעות הרשת. לא רק בתחומים אלה האינטרנט היא, כבר עתה, מקור מידע ראשון בחשיבותו לרבים. ההכרעה אינה דנה בחשיבות המרחב המקוון להפצת מידע בכלל ולסחר בניירות ערך בפרט, וקוראה אף יתקשה לחמוק מהרושם, שלדעת בית המשפט המסתמכים על מידע אנונימי הם כמעט בבחינת סכלים: "סעיף 54 לחוק, כפי שהבהיר הנשיא א. ברק בע"פ 5052/95 בענין ואקנין, "לא בא למנוע מעשי טפשות וסכלות", נפסק. "מי שמסתמך לצורך השקעותיו בבורסה על שמועות המופצות באינטרנט בצורה אנונימית - איננו, סביר להניח, האדם שעמד לנגד עיני המחוקק, כאשר העניק גושפנקה חקיקתית לעקרונות הגילוי הנאות והשקיפות העומדים בבסיסי סעיף 54 לחוק, אם כי גם אדם שכזה זכאי להגנת החוק". אם המסתמכים עושים מעשה טפשות, מפרסמי המידע הכוזב אינם לכאורה עבריינים פליליים אלא מי שמרחפים בחלל הקיברנטי, בלשונו העשירה של כב' השופט בנימיני, והעובדה שכנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות אלה תסייע "להורדת גולשים כאלה ואחרים, אשר משתמשים באינטרנט לשם ביצוע עבירות... לקרקע המציאות".

בסופו של דבר, לאחר ששקל את כלל נסיבות המקרה - לרבות נסיבותיו האישיות של פודים, גילו הצעיר, המלצת שירות המבחן והעובדה שהנאשם הוא הראשון בישראל, הנותן את הדין על מעשי תרמית בניירות ערך שבוצעו באינטרנט - הגיע בית המשפט למסקנה כי אין למצות עימו את הדין וניתן להסתפק בעונש של שירות לתועלת הציבור בלא הרשעה.

הגישה החופשית לאינטרנט נדונה לאחרונה בשולי ההחלטה בתב"מ 16/2001 ש"ס נגד פינס. שופט בית המשפט העליון, ד"ר מישאל חשין, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, פסק באותו ענין, כי "רשת האינטרנט... פותחת פתח רחב לפני היחיד לקחת חלק בשיח הפוליטי ולומר את דברו במישרין. אם עד-כה לא יכול היה היחיד להשמיע את קולו אל רבים אלא אם אמצעי תקשורת מקובל - הרדיו או הטלוויזיה - הואילו בטובם לאפשר לו להשמיע את קולו, הנה כיום נפתחה הבימה בפני הכל, והיחיד יכול שיהיה גם מאזין גם דובר. יהיו אף מי שיאמרו כי זוהי הדמוקרטיה בגאונה:  שכל יחיד יוכל לומר את דברו ולהשפיע על חברו ועל מי שאינו חברו". על הפסיקה הישראלית לגבש שיטה אחידה - אם השיח הפומבי באינטרנט הוא אכן ביטוי לדמוקרטיה בגאונה, ולמצער ראוי לעדוד, ראוי להגן במידה סבירה על המסתמכים עליו.

אחרון הגולשים ברשת

ההחלטה עוסקת בשתי נקודות נוספות, שהן בעלות עניין וחשיבות -

• האחת, ב"כ הנאשם, עו"ד אלי זוהר, העלה טרוניה נגד מפעילי האתר אנליסט און-ליין על כך שנמנעו מלפקח על תוכן ההודעות העוברות בלוח המודעות שבאתר ובכך אפשרו לנאשם לבצע את העבירות. אף כי בית אף מתערבים כדי למנוע מעשים מן הסוג שביצע הנאשם; ואולם הנאשם הוא אחרון הגולשים ברשת הזכאי להעלות טענות מעין זה". במלים אחרות, במקרה מתאים (כגון, טרוניה של צד שלישי תם לב) ייתכן שבית המשפט היה מטיל על אתר האינטרנט חובה לפקח על המידע שמפרסמים גולשים במדוריו. מידת אחריות כזו עולה על המקובל בפסיקה וחקיקה זרה. זו משיתה חבות על אתר רק כאשר תשומת לבו הופנתה להפרה מסוימת והוא נמנע מלטפל בה.



• השניה, בית המשפט מעיר נכונה כי ספק בעיניו אם סעיף 3(א) לחוק המחשבים חל על המקרה נשוא תיק זה שבו שיגר הנאשם הודעות כוזבות על מנת שייקראו אותן גולשים אחרים. כוונתו של אותו סעיף היתה לאסור הטמעה או השתלת מידע כוזב במחשבו של אחר על מנת שמידע זה ייצור בסיס נתונים כוזב. לכן נאמר בסעיף שהפעולה צריכה להיעשות כך שתוצאתה תהיה מידע או פלט כוזב. קשה להאמין, העיר השופט בנימיני, שחוק המחשבים התכוון ליצור עבירת פשע שדינה חמש שנות מאסר כך שתחול על כל מקרה של אדם המעביר לחברות מידע כוזב באמצעות מחשב, כמו למשל משלוח דואר אלקטרוני הכולל אמירות שתוכנן אינו אמת.