החלטה חדשה בתחום שמות המתחם בישראל: חברת המשקאות הקלים סנאפל זכתה בשם המתחם Snapple.co.il . את ההחלטה נתנה הוועדה מייעצת של איגוד האינטרנט הישראלי, הפועלת על פי כללי הרישום של שמות המתחם כמעין-בורר בסכסוכים המתגלעים בין בעלי שמות מתחם לצדדים שלישיים. ההרכב כלל את עוה"ד יונתן אגמון, ד"ר יובל קרניאל ובריאן נייגן. החלטתו מדגימה פעם נוספת כי כמעט בלתי-אפשרי לבעלי שמות מתחם לשכנע כי הם בעלי זכות כדין בשם שרשמו לעצמם.

משקאות סנאפל ( Snappel Beverage ), העותרת, משתמשת בסימן המסחר שלה בארצות-הברית משנת 1791, וזה כעשור היא משתמשת בו ברחבי העולם לזיהוי משקאות קלים מתוצרתה. לחברה סימני מסחר רשומים בישראל. הרכב הבוררים מצא שיש לה מוניטין ניכרים בסימן, שכן היא מוכרת משקאות קלים בהיקף של מאות מיליוני דולרים מידי שנה, ולמילה Snapple אין משמעות מילולית כלשהי. באוגוסט 99' הוקצה שם המתחם Snapple.co.il למשיבה, שרה וידל. השם משמש ככתובת לאתר אינטרנט של גוף הקרוי סנאפל ייעוץ ( Snapple consulting ). סנאפל ייעוץ מופעלת על ידי בעלה של המשיבה, ויקטור וידל. האתר מציע שירותי ייעוץ ותכנות והוא נושא אזהרות בולטות כי אינו קשור לחברת המשקאות הקלים, המבקשת. שני הצדדים לא קיבלו תלונות מגולשי אינטרנט שהוטעו בפועל.

בחינה דקדקנית של הראיות הטילה בלבות הבוררים ספק אם "סנאפל ייעוץ" קיימת באמת: לא נמצאה כתובת תקפה של עסק במסמכים שוידל העבירה להרכב. בעוד שהמשיבה טענה כי "סנאפל ייעוץ" פועלת משנת 39', המסמכים שהעבירה כדי לתמוך את טענתה זו לא נשאו תאריכים, מספרי טלפון או דרכי התקשרות אחרים עם העסק הנטען. ההרכב חקר ומצא ביוזמתו שלבני הזוג וידל 02 שמות מתחם רשומים (המירב ששניים יכולים לרשום על שמם) ובהם שלושה שאינם תמימים כלל ועיקר - coke.co.il, micron.co.il ו- Hershey.co.il , כולם מותגים מפורסמים. ברור בעליל מההחלטה - ובפט מהדברים הקצרים שוהסיף בסופה עו"ד ברייאן נייגן - כי קביעות עובדתיות אלה היו בייסוד ההכרעה ששללה את הזכויות בשם המתחם מבני הזוג המשיבים. וכך נפסק:

הכלל הקובע כי ISOC , המנהלת את מרשם שמות המתחם בישראל, רושמת שמות על בסיס First Come First Served הוא כלל טכני-פרוצדורלי שאין בו כשלעצמו כדי להעניק זכויות. לכן, העובדה ששרה וידל הקדימה לרשום על שמה את הזכויות בשם נשוא המחלוקת אינה חורצת את גורלו.

וידל הציגה מצג שווא רשלני כלפי איגוד האינטרנט הישראלי בעת הגשת בקשת הרישום. בין השאר אישרה את המצגים הקובעים כי הבקשה ןהשימוש בשם יהיו חוקיים וכי לא קיימות בו זכויות לצד שלישי. האזהרה שהופיע באתר של סנאפל ייעוץ, פעלה דווקא נגדה בבוא זמן ההכרעה: הרכב הבוררים מצא שהיא מעידה על מודעות לקיומה האפשרי של הטעיה. זאת ועוד, הואיל וסימן המסחר סנאפל נרשם בפנקס רשם סימני המסחר קודם לרישום סימן המסחר, הוחזקה המשיבה כמי שידעה לפחות ידיעה קונסטרוקטיבית על קיומן של זכויות נוגדות בשם, ולפיכך כמי שהטעתה את הרשם במצגיה.

ההרכב בחן את שאלת חוקיות הרישום על פי הדין הישראלי, וזאת משני טעמים - כדי לוודא אם אינו נוגד את זכויותיה של סנאפל משקאות, העותרת, וכדי לברר את תום לבה של המבקשת בעת הרישום. לטענת המשיבה, הואיל והשתמשה בשם המתחם בקשר עם שירותי תכנות, היא אינה מפרה את סימן המסחר של העותרת המקנה לה זכויות בקשר עם משקאות קלים. אכן, הודה ההרכב, מבחינה טכנית, הצדק עימה. אלא שיש סימני מסחר שהמוניטין הגלום בהם חורג מעבר לתחום שבו נרשמו. כאלה הם סימנים מפורסמים, ולדברי הבוררים סנאפל הוא סימן כזה הואיל ומכר כמות ניכרת של משקאות בישראל בשנת 0002: די היה ב- 000,052 ארגזי משקה כדי לשכנע שמדובר בסימן מפורסם שהמוניטין שלו חורג מעבר לתחומו הצר. זוהי קביעה שאפשר ומותר לחלוק עליה. זאת ועוד, למרות העדרה של הטעיה בפועל, נמצא גם שרוכש המשקאות הקלים סנאפל עלול לקשר את שם המתחם Snapple.co.il עם המשקאות והטעיה כזו עלולה לעלות כדי גניבת עין כמשמעה בסעיף 1 לחוק העוולות המסחריות. בנסיבות אלה, ההרכב לא ייחס חשיבות לעובדה שסנאפל ייעוץ פועלת בתחום שונה מזה של סנאפל משקאות. לסיום מצא ההרכב - למרות שבהגינותו ציין כי הטענה לא הועלתה בפניו - כי שרה וידל, המשיבה, מתעשרת גם שלא כדין מהשימוש בשם המתחם.

את ההחלטה העיקרית כתב ראש ההרכב, עו"ד אגמון. בסופה, כאמור, דברים קצרים של עו"ד ברייאן נייגן, שהם בעלי ענין מיוחד - העובדה ששרה וידל לא הגיבה להצעת חברת המשקאות לרכוש ממנה את שם המתחם אינה מהווה הוכחה שלא רשמה אותו במטרה למוכרו. טעוני המשיבים הוכיחו כי הם מתמצאים היטב בהחלטות השיפוטיות בתחום זה ובכללי הרישום, ועו"ד נייגן סבר לפיכך כי אין זה מן הנמנע שהאתר הוקם לאחר שסנאפל משקאות פנתה לבני הזוג לראשונה בפברואר 2000 במטרה להסתיר את מטרתו האמיתי של הרישום (מכירת השם). בכך ניסו המשיבים לחמוק מתוצאות ההחלטה בענין שם המתחם וולט דיסני: באותו מקרה אי הפעלתו של אתר שימשה אינדיקציה להעדר תום לב.

הנה כי כן, העדר שימוש בשם מתחם מפורסם שנרשם היא עדות לחוסר תום לב; שימוש גם הוא אינה ראיה ניצחת לקיומו של תום לב. התוהה מהו, איפוא, כלל הזהב, בא למסקנה פשוטה - כדי להיוותר בעליו של שם מתחם מפורסם, יש לשכנע שהשם נרשם בתום לב וכי נעשה בו שימוש של ממש בתום לב. עקרון זה טבוע גם בכללי פתרון המחלוקותה אחידים של ICANN (המסדירה את הרישום של שמות מתחם בינלאומיים). אם תנאים אלה אינם מתקיימים, אין סיכוי שמי שרשם על שמו שם מתחם שהוא גם סימן מסחר של צד שלישי, יוכל להוסיף ולהחזיק בו.