בהכרעה ראשונה מסוגה בישראל קבע יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה- 16 ולראשות הממשלה, השופט מישאל חשין, הלכות עקרוניות ביחס למעמד האינטרנט בישראל. ההחלטה (תב"מ 2001/16 ש"ס -התאחדות ספרדים עולמית שומרי תורה ואח' נ' ח"כ אופיר פינס, סגן יו"ר ועדת הבחירות המרכזית ואח' מיום 30 בינואר 2001) נסבה על עתירתה של ש"ס למנוע מח"כ פינס להשתתף בשיח-מקוון (צ'אט) באתר האינטרנט של העיתון "מעריב", אבל חשיבותה והיקפה חורגים מעבר לנושאה המיידי - איסורי חוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט - 1959. בין השאר קורא השופט חשין למחוקק להתאים את החוק לעידן המידע והאינטרנט, בקובעו כי האינטרנט היא בגדר מהפכה, ולא התפתחות (רבולוציה ולא אבולוציה) וכי בחלקים ניכרים במשפט - בהם סדרי הדין, הקניין הרוחני, חלקים מדיני חוזים, דיני הגנת הפרטיות ועוד - כלי המשפט הקיימים אינם מתאימים עוד לטכנולוגיה החדשה.

השאלה שעמדה בפני השופט חשין הייתה מצומצמת יחסית בהיקפה: האם תעמולת בחירות באינטרנט אסורה היא על פי חוק התעמולה. ההחלטה לא התקשתה להשיב על כך בשלילה - הנחת הייסוד של חוק התעמולה היא שמותרת כל דרך תעמולה - אלא אם החוק (ובכללו חוק התעמולה עצמו), אסר את הדבר. מבנה זה לחוק עולה מתוך עקרון הייסוד של חופש הביטוי, ובראשו חופש הביטוי הפוליטי, שהוא תנאי בלעדיו אין לקיומה של דמוקרטיה חיה ותוססת. בהעדר איסור בחוק על שידורה של תעמולת בחירות באינטרנט, סירב, איפוא, השופט חשין לקרוא אל תוך החוק איסור כזה:

"והנה, לשווא נחפש בחוק התעמולה הוראה האוסרת על תעמולת בחירות באינטרנט; לא תימצא לנו הוראה מעין-זו, לא הוראה מפורשת ולא הוראה מכללא. ואין פלא בדבר: חוק התעמולה נחקק על רקע מציאות טכנולוגית וחברתית שונה באורח מהותי ממציאות ימינו. לעת חקיקת החוק - בשנת תשי"ט - 1959 - רשת האינטרנט לא הייתה כלל בנמצא, לא במתכונתה כפי שהיא כיום ולא בכלל. .. יתר-על-כן, משהחל רווח השימוש ברשת האינטרנט וזו הפכה להיותה בימה מרכזית לביטוי, החל השימוש בה גם לצורכי בחירות. והגם שהדבר היה ידוע לכל, לא מצא המחוקק לנכון להוסיף לחוק התעמולה, לגרוע ממנו או לשנות בו בנושא האינטרנט. אכן, יכול היה המחוקק, לו אך רצה, להוסיף לחוק התעמולה הוראות בנושא האינטרנט - כשם שהוסיף לחוק התעמולה, משסבר כי ראוי לעשות כן, הוראות בנושא הרדיו, בנושא הטלוויזיה ובנושאים אחרים רבים ומגוונים. המחוקק נמנע מגעת באינטרנט, ואת שנמנע המחוקק מעשות - בין במתכוון בין שלא במתכוון - לא נשלים אנו. מעמדו של חופש הביטוי - וחופש הביטוי הפוליטי בראש המחנה - מחייב מעצמו מסקנה כי לא נוסיף איסורים על חופש הביטוי בצד אלה אשר נקבעו בחוק. "

העותרת, ש"ס, ביקשה לגזור על דרך ההיקש איסור על תעמולת בחירות באמצעות האינטרנט. ההיקש יבוא, טענה, מהאיסור על קיומה של תעמולת בחירות ברדיו ובטלוויזיה, שלא במסגרת הזמן שיועד לכך על פי חוק - ובמלים אחרות, האינטרנט היא כרדיו וכטלוויזיה ולפיכך האיסורים החלים עליהם חלים גל עליה. גם טענה זו דחה השופט חשין, ואגב כך פסק, ולו במשתמע, כי בכל הנוגע לחופש הביטוי, מעמדה של האינטרנט עדיף על זה של המדיות האלקטרוניות הוותיקות:

" כידוע, עוצמת ההגנה על חופש הביטוי תולה עצמה, בין השאר, באמצעי התקשורת בו נעשה השימוש… כל אמצעי תקשורת ומאפייניו המייחדים אותו, מאפיינים המתווים את היקף ההגנה על חופש הביטוי ואת המיגבלות המוטלות עליו… אם נתבונן ברשת האינטרנט ונעמיד בצידה את הרדיו והטלוויזיה, וידענו כי השניים שונים הם באורח מהותי. כך, למשל, השידורים ברדיו ובטלוויזיה מוסדרים על-פי דין בעוד אשר האינטרנט נעדר כל ריגולציה שהיא; תדרי הרדיו והטלוויזיה מוגבלים הם במספרם (כהיום הזה) ואילו במרחב האינטרנט אין מחסור במשאב הערוצים; הרדיו והטלוויזיה, כל אחד מהם, הינו מדיום שיכולת ברירת התכנים בו מעטה עד-לאין-שיעור מן היכולת לברור תכנים באינטרנט. יתר-על-כן: המאזין לרדיו והצופה בטלוויזיה הינם מאזין וצופה פסיביים - השניים הם בבחינת "מאזין שבוי" ו"צופה שבוי" - בעוד אשר המשתמש באינטרנט הינו, במובן מסויים, גם שחקן על הבימה. יתר-על-כן: האינטרנט שונה מאחיו ומאחותו הבכירים גם במהירות התעבורה, בזמינות השירות, בפשטות ובעלות. מאפיינים אלה, השונים באינטרנט מזה, וברדיו ובטלוויזיה מזה, מצדיקים אף יחס שונה לאינטרנט מכאן ולרדיו ולטלוויזיה מכאן. עמד על-כך בפרוטרוט בית-המשפט העליון בארצות הברית בפרשת Reno v. American Civil Liberties Union 177 S. Ct. 2329 (1997); והמעיין יעיין ויידע."

אבל האינטרנט, פוסק השופט חשין, אינה עשויה מקשה אחת. לכל שירות בה אופי שונה ומקבילה אחרת - דואר אלקטרוני אינו שווה לצ'אט ושניהם נבחנים מגלישה באתרי אינטרנט. האחד דומה למכתב (ככל הנראה מוסבים הדברים על הדואר האלקטרוני - ח.ר.), השני כמוהו כעיתון (הגלישה באתרי אינטרנט) והשלישי הוא כשיחת-סלון (צ'אט). על דברים אלה, שנאמרו כמעט באקראי, עוד ייבנו תילי תילים של פרשנויות. לדוגמה: אם אתר אינטרנט הוא כעיתון, האם פירושו של דבר שחלות עליו חובות דומות לאלה של עיתון בכל הנוגע ללשון הרע? אם דואר אלקטרוני הוא כמכתב, ולא כשיחת טלפון, איזו הגנה תינתן לו מכוח חוק האזנת סתר? ספק אם לכל התוצאות הללו כיוון השופט חשין בדבריו. כך או אחרת, הוא אינו שולל את האפשרות שחוק התעמולה יחול על שידורי רדיו או טלוויזיה המועברים באמצעות האינטרנט, "ואולם לא מצאנו הצדק, כבקשת העותרת, להחיל את איסורי חוק התעמולה - אלה איסורים החלים על רדיו ועל טלוויזיה - כמות-שהם, על כל שירותי האינטרנט, ולענייננו: על "צ'אט" שכמוהו כשיחה יותר מאשר כרדיו או כטלוויזיה".

השופט חשין מצא בהחלטה מצע נוח לסקור בו את עמדתו ביחס להתאמת "כל קורפוס החיים שאנו חיים על-פיהם", כלשונו, לעידן המידע והאינטרנט. הוא מצטט באריכות מתוך הקדמה שכתב לאחרונה לספרו של עו"ד נמרוד קוזלובסקי, "המחשב וההליך המשפטי - ראיות אלקטרוניות וסדרי הדין" (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תש"ס - 2000), כדי לבסס את מסקנתו ש"כלי-המשפט התולים על קיר חדר המלאכה שלנו - סדורים שורות שורות, אלה ליד אלה - נתקשה לעיתים למצוא בהם כלי המתאים לעידן הטכנולוגי החדיש. והקושי יתגבר וילך עם הזמן". הוא מצטט מדברי המבוא שכתב בלשונו העשירה לספרו של עו"ד קוזלובסקי -

"בחלקים ניכרים במשפט - בהם ההליך המשפטי, משפט הקנין הרוחני, חלקים מדיני חוזים, חלקים מדיני נזיקין, דין הפרטיות ועוד - כלי המשפט שבידינו לא יסכנו עוד לשימוש יעיל ביישומם על דרכי הטכנולוגיה החדשה: קהים הם מכדי לנתח בהם בחדות מצבים חדשים הנוצרים; צרים הם מהכיל קשיים שעל-דרך; קצרים הם מהגיע אל מקומות רחוקים. כך במחשב, כך ברשתות מחשבים, כך באינטרנט... נעיין בדברים ונראה כי רעידת-האדמה תחת רגלינו היא מאותן רעידות המניעות יבשות ממקום למקום; כי דינים וכללים שחונכנו עליהם, מתחילה לכרסם בהם אי-רלוונטיות; כי גם אנו, מן העולם של אתמול, אם לא נמהר ונשנה עצמנו - נתאים עצמנו לעולם החדש - אפשר שגם אנו נהפוך להיותנו בלתי-רלוונטיים.

"אכן, התשתית משנה עצמה מעיקר. השינוי אינו אך בכללים הפוזיטיביים. השינוי מגיע עד הדוקטרינות שבמשפט אף-הן. עידן זה שאנו על סיפו, לא עוד נוכל להחיל עליו באורח ראוי נורמות שידענו והיכרנו. ניסיון כי נעשה ליישם על המחשב והאינטרנט נורמות הידועות לנו מכבר, נדמה בעינינו למי שמבקשים להעביר פיל בְּקוּפָה של מחט."

ההחלטה קובעת כי יש טעם בטענות העותרת, כי משנולדו ערוצי תקשורת חדשים, יש לבחון בקפידה את שאלת החלתו של החוק על האינטרנט. עם זאת, החובה, קובע השופט חשין, אינה מוטלת על יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לעשות כן. ברמז שאינו רמז כלל הוא פונה אל המחוקק ואומר: "לא זה המקום ולא זה הזמן כי נפתח רעיונות אלה כולם - אף לא את חלקם - ונסכם באומרנו שמלאכה ראויה היא למחוקק כי יתכבד בה. ונקווה כי אכן יעשה המחוקק את המוטל עליו. "