ביום 14.6.1999 ניתן בבית המשפט העליון של מדינת אונטריו, קנדה, פסק דין חשוב, שאכף לראשונה את הכללים הבלתי כתובים לשימוש ברשת (הNetiquette-) והעניק להם תוקף משפטי מחייב.

Ontario Inc היא חברה המוכרת את מוצריה ישירות ללקוחותיה באמצעות האינטרנט. Nexx Online. היא ספקית שירותים המתמחה באחסון אתרים על שרתיה, אשר ארחה על שרתיה גם את אתרה של אונטריו. במהלך עסקיה שלחה אונטריו כמויות עצומות של דואר-זבל למשתמשים באינטרנט. בעקבות תלונות שהגיעו אליה, פנתה נקסס לאונטריו והזהירה אותה כי משלוח הדואר מפר את הסכם השימוש בין הצדדים וכי אם לא תחדל ממשלוחו, נקסס תפסיק את פעילות אתרה.

בתגובה שכרה אונטריו את שירותיו של צד שלישי שמחשביו מצויים בקליפורניה, כדי שישלח את דואר הזבל מטעמה. צד שלישי זה עשה כן בקצב של 200,000 מסרים ביום למשתמשים שונים באופן אקראי (ובתוכם גם למספר לקוחות נקסס). בעקבות כך, ניתקה נקסס את אתרה של אונטריו. אונטריו הגישה עתירה לקבלת צו המורה לנקסס להפעיל מחדש את אתרה.

בבית המשפט, טענה אונטריו כי נקסס הפרה את ההסכם עימה בנתקה את אתרה למרות ששילמה תמורת שירותי נקסס מראש, וכי הואיל ועסקיה מבוססים על האינטרנט היא תפשוט את הרגל אם ייאסר עליה משלוח דואר הזבל. נקסס טענה לעומתה, כי אונטריו הפרה את ה-"Netiquette", כללי האתיקה הלא כתובים של המשתמשים ברשת ועל כן גם את ההסכם ביניהן שאסר על הפרה כזו.

בית המשפט הקנדי נדרש לנתח את תנאי הסכם השימוש שבין נקסס ואונטריו, אשר לא כלל איסור מפורש על משלוח דואר זבל, אבל כלל סעיף המחייב את המתקשר למלא אחר כללי הרשת בעת משלוח הודעות דואר אלקטרוני או הודעות לקבוצות דיון.

בשלב ראשון בדק בית המשפט האם משלוח דואר זבל נחשב להפרה של כללי הרשת. בית המשפט מציין כי ספקי גישה מעטים מאפשרים משלוח דואר זבל דרכם, כי קיימות מדינות בארה"ב אשר אסרו על כך במפורש וכי מעיון בדו"חות ובספרים שעוסקים באינטרנט עולה כי משלוח דואר זבל נחשב למנהג מגונה. עוד מציין בית המשפט כי התגובות שקיבלה נקסס ממשמשים ברשת היו חריפות ביותר, דבר שאף הוא מלמד על כך שמשלוח דואר זבל אינו הרגל הנחשב לראוי באינטרנט. באשר לתקדימים משפטיים - בית המשפט ציין כי אין בקנדה תקדימים המגדירים את תוקפם של כללי הרשת וכך אף בארה"ב, אך הפנה לתקדימים אמריקאיים המגנים את תופעת דואר הזבל בכללותה.

בשלב זה, סיכם בית המשפט הקנדי וקבע כי אלא אם כן ספק אינטרנט מתיר במפורש בחוזה שלו לשלוח כמויות גדולות של דואר אלקטרוני בלתי נדרש, משלוח כזה מנוגדת לכללי השימוש המקובלים באינטרנט, הם ה- Netiquette.

בבודקו אם התמלאו התנאים למתן צו המניעה על פי הדין הקנדי, קבע בית המשפט כדלקמן:

1. משלוח דואר זבל מהווה הפרה של כללי הרשת, אלא אם הותר מפורשות בתנאי הרשיון.
2. על פי תנאי הרשיון של נקסס היה מותר לה להוסיף תנאי האוסר על משלוח דואר זבל.
3. הנזק לאונטריו אינו גדול הואיל והיא יכולה להתקשר בחוזה עם ספק שירותים אחר, המסכים לאפשר לה לשלוח דואר זבל באמצעות שרתיו. אם היא אינה מוצאת ספק שירותים כזה, רק מתחזקת המסקנה האמורה בסעיף א' דלעיל.
4. הנזק לנקסס מהתרת המשלוחים גדול בהרבה מהנזק לאונטריו מאיסורם, הואיל והיא מצוייה בסכנה שאקסודוס (ספקית הגישה שלה לאינטרנט) תימנע ממנה את הגישה לרשת, ואז הן היא והן אונטריו לא תוכלנה להמשיך בעסקיהן.

על אף חשיבותו הרבה של פסק הדין אשר העניק בפעם הראשונה לכללי הרשת תוקף מחייב, יש לזכור כי בית המשפט הקנדי לא קבע מפורשות כי כללים אלו תקפים מכוח עצמם ובאופן עצמאי, מבלי שיהיה צורך להכילם בהסכם מפורש שבין הצדדים.

ביום 14.6.1999 ניתן בבית המשפט העליון של מדינת אונטריו, קנדה, פסק דין חשוב, שאכף לראשונה את הכללים הבלתי כתובים לשימוש ברשת (הNetiquette-) והעניק להם תוקף משפטי מחייב.

Ontario Inc היא חברה המוכרת את מוצריה ישירות ללקוחותיה באמצעות האינטרנט. Nexx Online. היא ספקית שירותים המתמחה באחסון אתרים על שרתיה, אשר ארחה על שרתיה גם את אתרה של אונטריו. במהלך עסקיה שלחה אונטריו כמויות עצומות של דואר-זבל למשתמשים באינטרנט. בעקבות תלונות שהגיעו אליה, פנתה נקסס לאונטריו והזהירה אותה כי משלוח הדואר מפר את הסכם השימוש בין הצדדים וכי אם לא תחדל ממשלוחו, נקסס תפסיק את פעילות אתרה.

בתגובה שכרה אונטריו את שירותיו של צד שלישי שמחשביו מצויים בקליפורניה, כדי שישלח את דואר הזבל מטעמה. צד שלישי זה עשה כן בקצב של 200,000 מסרים ביום למשתמשים שונים באופן אקראי (ובתוכם גם למספר לקוחות נקסס). בעקבות כך, ניתקה נקסס את אתרה של אונטריו. אונטריו הגישה עתירה לקבלת צו המורה לנקסס להפעיל מחדש את אתרה.

בבית המשפט, טענה אונטריו כי נקסס הפרה את ההסכם עימה בנתקה את אתרה למרות ששילמה תמורת שירותי נקסס מראש, וכי הואיל ועסקיה מבוססים על האינטרנט היא תפשוט את הרגל אם ייאסר עליה משלוח דואר הזבל. נקסס טענה לעומתה, כי אונטריו הפרה את ה-"Netiquette", כללי האתיקה הלא כתובים של המשתמשים ברשת ועל כן גם את ההסכם ביניהן שאסר על הפרה כזו.

בית המשפט הקנדי נדרש לנתח את תנאי הסכם השימוש שבין נקסס ואונטריו, אשר לא כלל איסור מפורש על משלוח דואר זבל, אבל כלל סעיף המחייב את המתקשר למלא אחר כללי הרשת בעת משלוח הודעות דואר אלקטרוני או הודעות לקבוצות דיון.

בשלב ראשון בדק בית המשפט האם משלוח דואר זבל נחשב להפרה של כללי הרשת. בית המשפט מציין כי ספקי גישה מעטים מאפשרים משלוח דואר זבל דרכם, כי קיימות מדינות בארה"ב אשר אסרו על כך במפורש וכי מעיון בדו"חות ובספרים שעוסקים באינטרנט עולה כי משלוח דואר זבל נחשב למנהג מגונה. עוד מציין בית המשפט כי התגובות שקיבלה נקסס ממשמשים ברשת היו חריפות ביותר, דבר שאף הוא מלמד על כך שמשלוח דואר זבל אינו הרגל הנחשב לראוי באינטרנט. באשר לתקדימים משפטיים - בית המשפט ציין כי אין בקנדה תקדימים המגדירים את תוקפם של כללי הרשת וכך אף בארה"ב, אך הפנה לתקדימים אמריקאיים המגנים את תופעת דואר הזבל בכללותה.

בשלב זה, סיכם בית המשפט הקנדי וקבע כי אלא אם כן ספק אינטרנט מתיר במפורש בחוזה שלו לשלוח כמויות גדולות של דואר אלקטרוני בלתי נדרש, משלוח כזה מנוגדת לכללי השימוש המקובלים באינטרנט, הם ה- Netiquette.

בבודקו אם התמלאו התנאים למתן צו המניעה על פי הדין הקנדי, קבע בית המשפט כדלקמן:

1. משלוח דואר זבל מהווה הפרה של כללי הרשת, אלא אם הותר מפורשות בתנאי הרשיון.
2. על פי תנאי הרשיון של נקסס היה מותר לה להוסיף תנאי האוסר על משלוח דואר זבל.
3. הנזק לאונטריו אינו גדול הואיל והיא יכולה להתקשר בחוזה עם ספק שירותים אחר, המסכים לאפשר לה לשלוח דואר זבל באמצעות שרתיו. אם היא אינה מוצאת ספק שירותים כזה, רק מתחזקת המסקנה האמורה בסעיף א' דלעיל.
4. הנזק לנקסס מהתרת המשלוחים גדול בהרבה מהנזק לאונטריו מאיסורם, הואיל והיא מצוייה בסכנה שאקסודוס (ספקית הגישה שלה לאינטרנט) תימנע ממנה את הגישה לרשת, ואז הן היא והן אונטריו לא תוכלנה להמשיך בעסקיהן.

על אף חשיבותו הרבה של פסק הדין אשר העניק בפעם הראשונה לכללי הרשת תוקף מחייב, יש לזכור כי בית המשפט הקנדי לא קבע מפורשות כי כללים אלו תקפים מכוח עצמם ובאופן עצמאי, מבלי שיהיה צורך להכילם בהסכם מפורש שבין הצדדים.