פסק הדין של ה- 9th Circuit Court of Appeals בארצות-הברית בנושא חוקיותו של מכשיר Rio, המיועד להשמעת קבצי RIAA v. Diamond) MP3), מכה גלים בימים הספורים שחלפו מאז ניתן (15.6.1999). פסק הדין ניתן בערעור שהגישה RIAA, איגוד חברות התקליטים בארה"ב, על החלטת ערכאה נמוכה להימנע ממתן צו מניעה זמני האוסר על חב' דיימונד, יצרנית ה-Rio, לשווקו.
MP3 הוא אלגוריתם המקטין פי 12 את גודלם של קבצים מוסיקליים מבלי לפגוע כמעט באיכותם. הפופולריות שלו נגזרת מכך שהוא חופשי לשימוש MP3. מצמצם שירים, שנפחם הרגיל הוא כ- 40 מגהבייט, לגודל המאפשר להורידם מהאינטרנט במהירות, כאילו היו תוכנות מחשב.
פסק הדין בנושא המכשיר הנייד להשמעת MP3 מהווה שיא בדרמה המתחוללת זה כשלוש שנים: תאגידי הענק, שפרנסתם על הבעלות בזכויות יוצרים ? כדוגמת מו"לים, חברות תקליטים וסרטים - מקדמים חקיקה המגינה על זכויותיהם בעולם הדיגיטלי. בעוד שהדין נרתם לצידם, הם מוצאים עצמם מתמודדים עם פיראטיות המונית באינטרנט, והתפתחות דרכי הפצה חדשות שהם מתקשים לשלוט בהן.
לעומת התאגידים, דומה שהיוצרים והמחברים יכולים גם להפיק תועלת מדרכי ההפצה החדשות הנפתחות בפניהם. מקובל להניח שהאינטרנט מייתרת את הצורך במתווכים מפני שהיא מאפשרת לאמן להציב את יצירתו באתר אינטרנט, שממנו יוכל כל העולם לצפות בה. לפי שעה נראה שלא פחות מכך, הרשת מפתחת מתווכים חדשים (כדוגמת אתרים להפצת קבצים מוסיקליים דחוסים). אין זה מקרה איפוא שיממה לאחר מתן פסק הדין בענין RIAA הודיעה ASCAP, אגודה אמריקנית המייצגת את זכויות הביצוע הפומבי ביצירות מוסיקליות של אמנים רבים מארצות הברית (http://www.ascap.org), על הסכם שחתמה עם אתר האינטרנט http://www. MP3.com) MP3.com). בין השאר קובע ההסכם כי אמנים המפיצים את יצירותיהם באמצעות האתר יוכלו להצטרף כחברים ל-ASCAP בתמורה זעומה וליהנות מתמלוגים על ביצוע פומבי של יצירותיהם.
בניגוד לדיווחים ולסברות מוטעות שהשתרשו במהירות -
פסק הדין בענין RIAA אינו קובע ש- MP3 הוא חוקי. חוקיות האלגוריתם, המאפשר את הדחיסה, והפורמט הדיגיטלי לא עמדו כלל לדיון. הבעיה ב- MP3 היא שהפורמט, הלגיטימי כשלעצמו, הפך להיות אמצעי להפרה המונית של זכויות יוצרים.
פסק הדין לא קבע במישרין שהורדת קבצים מוסיקליים מהאינטרנט היא חוקית. עם זאת, הואיל ועסק בניתוחו של ה-Audio Home Recording Act האמריקני משנת 1992, קובע פסק הדין כי מטרתו של חוק זה היא לעודד הקלטות ביתיות לא מסחריות של מוסיקה וכי נגן הMP3- של דיימונד, כאמור, עולה בקנה אחד עם מטרה זו.
להלן תמצית פסק הדין:
- ה-Audio Home Recording Act נחקק בעקבות פיתוח ההקלטה הדיגיטלית, אשר באה במקומה של הטכנולוגיה האנלוגית. החסרון בשיטה האנלוגית הינו שאיכות העותקים נופלת מן המקור. ההקלטה הדיגיטלית מאפשרת שיעתוק באיכות זהה כמעט לזו של המקור.
- עד לאחרונה לא היתה באינטרנט תועלת להפצת קבצים מוסיקליים. כיום, אלגוריתמים לדחיסת קבצים מוסיקליים מאפשרים לטעון מוסיקה מן האינטרנט במהירות וביעילות. MP3 הוא אלגוריתם הדחיסה המקובל ביותר.
- שינויים טכנולוגיים אלה התרחשו, לפחות חלקית, שלא בטובתה של תעשיית התקליטים המסורתית. השימוש העיקרי ב- MP3 הינו הפצת קבצים מוסיקליים מוגנים. אתרים פיראטיים שונים מציעים קבצים שונים להורדה. אתר בודד יכול להכיל עשרות אלפי קבצים כאלה.
- RIAA, המייצגת 90% מתעשיית ההקלטות בארצות-הברית, טוענת כי ההפצה החופשית של קבצים מוגנים באינטרנט תפגע ברכישת עותקים חוקיים של תקליטים. לטענתה, בקרוב יעלה נזקי ה- MP3 על סך של 300 מיליוני דולר בשנה, שהוא ההפסד הנגרם בגין פיראטיות המתבצעת באמצעים מסורתיים יותר.
- RIAA נוקטת צעדים נגד אתרים פיראטיים. הדעות חלוקות לגבי הצלחתה. בעוד היא-עצמה טוענת כי היא מתקשה לעמוד בקצב התעבורה הפיראטית, מתנגדיה טוענים כי כמעט אין אתרים בלתי חוקיים בארצות הברית.
- באינטרנט מתפתחת תנועה גדלה של קבצי מוסיקה ממוחשבים חוקיים. חברות עצמאיות הפועלות באינטרנט בלבד מפיצות עותקי חינם מיצירותיהם של אמניהן. אמנים, שלא הוחתמו בחב' תקליטים, מפיצים את יצירותיהם מאתרי אינטרנט שלהם-עצמם.
- גם לפני פיתוח ה-Rioונגנים כדוגמתו, ניתן היה להאזין לקבצי MP3 דרך אוזניות או רמקולים שהיו מחוברים ישירות למחשב. חשיבותו הרבה של ה- Rio בכך שהפך את הקבצים המוסיקליים לניידים, מפני שהוא מאפשר להעביר קובץ מהכונן הקשיח של המחשב אל הנגן עצמו.
- ה-Rio עצמו אין יכול לבצע את העברת הקבצים ואינו מסוגל להיטען בקבצים אלא ממקור אחד בלבד - מחשב אישי שבו הותקנה תוכנת Rio Manager. הנגן אינו מסוגל לשעתק כל קובץ דיגיטלי המאוחסן בו, וכן אינו מסוגל לשדר או להעביר קובץ כזה למחשב, לנגן Rio אחר, למכשיר אנלוגי או לאינטרנט. יחד עם זאת ניתן להעביר את הכרטיס בו מאוחסנים הקבצים הדיגיטליים בין נגן אחד לשני.
- RIAA טענה כי ה-Rio הוא מכשיר הקלטה דיגיטלי (audiod recording digital device) כהגדרתו ב-Audio Home Recording Act, ולפיכך הוא חייב בהתקנה Serial Copyright Management System) SCMS). הואיל ולא הותקנה בו מערכת זו, טענה RIAA, הנגן אינו עומד בדרישות הדין ויש לאסור את הפצתו.
- בלב פסק הדין עומדת, איפוא, השאלה האם ה-Rio הוא מכשיר הקלטה דיגיטלי כהגדרתו בחוק האמריקני: מכשיר המשעתק הקלטות מוסיקה דיגיטליות באופן ישיר או באמצעות שידור. לאחר ניתוח מדוקדק של הוראות החוק קובע בית המשפט כי נגן ה- MP3 אינו מכשיר מעין זה.
- בין השאר הוא מבסס את קביעתו על כך שהחוק האמריקאי, מוציא מתחולתו במפורש העתקה מחפצים אשר אינם משמשים לאחסון קולות וצלילים בלבד או שמצויים בהם תוכנות מחשב. כוונת החוק היתה לאסור העתקה רק ממכשירים כדוגמת נגני תקליטורים, קלטות דיגיטליות, קלטות רגילות, תקליטים, מיני-דיסקים וכד', אולם לא מכוננים קשיחים של מחשב.
- אכן, פירוש זה של החוק עלול להוביל לכך שיהיה ניתן לעקוף את הגבלותיו על ידי פעולה פשוטה של טעינת קבצים באופן זמני לכונן הקשיח במחשב, אולם נראה כי החוק עוצב על מנת לאפשר עקיפה זו.
- פעולת ה-Rio תואמת לגמרי את מטרת החוק: קידום השימוש האישי ביצירות מוגנות. החוק נועד להבטיח את זכותם של צרכנים לבצע העתקה אנלוגית או דיגיטלית של יצירות מוסיקליות מוגנות לצרכים אישיים ולא-מסחריים.
פסק הדין מעוגן בהוראות הדין האמריקני. משכך, ספק אם ניתן ליישמו לדין הישראלי.