חוזי-אינטרנט מאושרים באמצעות לחיצה על כפתור הנושא את המלים "אני מסכים". הם נושאים אם השם "חוזי הקש וקבל", או באנגלית Click-Wrap Agreements, על-שם חוזי עטיפת הצלופן המתלווים לתוכנות מחשב. למרות שמליוני משתמשי אינטרנט מאשרים מידי יום חוזים אלה, תקפותם כמעט ולא נדונה מעולם בערכאות. בית המשפט העליון של מדינת רוד-אילנד בארצות-הברית אישר לאחרונה בעקיפין את תקפותם של חוזים מקוונים אלה בפסק הדין בענין Groff v. AOL. לנוכח דלות הפסיקה בנושא החלטתו מעוררת ענין.

התובע גרוף הגיש תביעה נגד ספקית הגישה אמריקה און-ליין בעקבות הצעתה להעניק שירותי גישה בלתי מוגבלים בזמן כנגד תשלום חודשי קבוע. הצעה זו סטתה מההסדרים הקודמים שנהגו בחברה, לפיהם שילם המשתמש סכום חודשי נמוך יותר כנגד שימוש מוגבל בזמן - ותוספת בגין חריגת שעות. לטענת התובע, AOL ידעה כי מערכות המחשב שלה אינן מסוגלות לספק את השירות למספר המשתמשים, ש- AOL ידעה כי יקבלו את הצעתה.

AOL עתרה למחיקת תביעתו של גרוף בנימוק כי בית המשפט ברוד איילנד אינו מוסמך לדון בה, הואיל ועם הצטרפו לחוג לקוחותיה אישר גרוף בחוזה מסוג "הקש וקבל", תניית שיפוט המקנה סמכות בלעדית לבתי המשפט במדינת וירג'יניה.

בתשובתו טען גרוף, בין היתר, כי מעולם לא ראה או קרא את תניית השיפוט; כי לא ניהל משא ומתן לגביה, וכי לא הסכים ביודעין להיות כבול בדין או בפורום הקבועים בה. בכך, גם אם הדבר לא נאמר מפורשות, תקף גרוף את דרך ההתקשרות המאפיינת הסכמי ה"הקש וקבל".

בית המשפט קיבל את עמדת AOL, ואכף על התובע את תניית השיפוט בחוזה, בקובעו, בין השאר, כי בית המשפט קבע כלל שלפיו צד החותם על מסמך מבטא את הסכמתו לו ואינו יכול להתלונן מאוחר יותר שלא קרא את המסמך או שלא הבין את תוכנו (במאמר מוסגר יצויין כי זהו עקרון הנוהג גם בדיני החוזים ובפסיקת הערכאות בישראל). בנסיבות הענין כאן "חתם" התובע למעשה פעמיים על המסמך כאשר הקליק פעמיים על כפתור הנושא את המלים "אני מסכים". בנסיבות אלה אין לשעות לתלונתו שלא ראה או קרא את ההסכם, והוא מחויב בתנאיו.

ראוי לציין, כי פסק הדין אינו עוסק במישרין בשאלת תוקפם של הסכמי "הקש וקבל. עם זאת הוא גם אינו מפקפק עקרונית בתוקפם המחייב של חוזים מסוג זה. בכך הוא הולך בנתיב שסללו בשנים האחרונות פסקי דין שהכירו בתוקפם של חוזי הקש וקבל בקשר עם תוכנות-מחשב, ובראשם פסק הדין בנושא ProCD נגד זיידנברג.

עקרון חופש החוזים בדין הישראלי חל הן על תוכן החוזה והן על צורתו. סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כי "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים". ניתן איפוא להניח כי לכשתבוא שאלת תוקפם של חוזי הקש וקבל באינטרנט בפני ערכאות בישראל, הם לא ישללו עקרונית את תוקפם של חוזים אלה, אלא יבחנו את תוכנם מבעד להוראות חוק החוזים האחידים, דיני הגנת הצרכן וכיו"ב.