מתקופת מרד בר כוכבא ועד עתה, המטבע הוא מייצג מובהק של הריבונות הלאומית. הסמכות להנפיקו מסורה למדינה או לרשויותיה בלבד (סעיף 28 לחוק בנק ישראל, הפרק ה- 34 ב- U.S. Code ). לצד זה מבטא המטבע את החוסן הכלכלי של המדינה המנפיקה. כסף דיגיטלי יהווה מבחינה זו מהפיכה:
- מרבית המדינות אינן מתעתדות לעסוק בעצמן בהנפקת כסף אלקטרוני (אחת החריגות היא פינלנד, שבה מונפק ארנק אלקטרוני על ידי חברה בבעלות מלאה של בנקים מרכזיים). התוצאה תהיה שהבנקים המרכזיים יוותרו על המונופול המסור להם מכוח דין להנפיק כסף או תחליפי כסף.
- ב-12- בינואר 97' הוגש לנגיד בנק ישראל דו"ח של חברי ועדת הארנק האלקטרוני. הוועדה קבעה כי אין זה רצוי שהבנק יהיה מעורב ישירות בהנפקת ארנקים אלקטרוניים, וכי מעורבות כזו עלולה לפגוע בתמריצי הסקטור הפרטי לפתח בעצמו יוזמות טכנולוגיות בתחום.
- למי יותר להנפיק כסף דיגיטלי? לכאורה התשובה המתבקשת מאליה היא שבנקים יעסקו בכך. כך הוחלט בנציבות האירופית בעוד שארה"ב מהססת אם להגביל באופן דומה יוזמות מסחריות של גופים פרטיים. בכל מקרה, התחום קורא לא רק למוסדות פיננסיים מובהקים אלא גם, לדוגמה, לחברות תוכנה או טלקומוניקציה ואפילו לספקי גישה לאינטרנט (ISP?s ). ועדת הארנק האלקטרוני ממליצה להתיר בישראל למוסדות לא בנקאיים לשמש כמנפיקים, במגבלות מסוימות.
- הבנק המרכזי יצטרך לממש את סמכותו על גופים שאינם בנקים כלל ועיקר, שכן גם הם יעסקו בהנפקת תחליפי-כסף.
- גורמים מחוץ לישראל כבר מנפיקים כסף דיגיטלי ומציעים אותו למכירה באמצעות האינטרנט. קשה לראות כיצד יוכל הבנק לפקח על הנפקת כספים המבוצעת על ידי מנפיק מחוץ לתחומי ישראל, גם אם היא מוצעת לתושבי המדינה. מגבלה זו פותחת, מצד אחד, פתח לטענות ממנפיקים ישראלים הנאלצים להתמודד עם מנפיקים זרים שתנאי הרישוי שלהם קלים יותר, ומצד שני, מהווה פרצה בתחום הפיקוח על מטבע חוץ, שכן תמורת תחליפי כסף הנרכשים בחו"ל צריך יהיה הלקוח לשלם במט"ח.
פרטיות ו- ecash
כסף אלקטרוני מסווג לכסף מזוהה ולכסף אנונימי, בהתאם לאחת התכונות העיקריות בו: הכסף המזוהה נושא ביחד עימו מידע בדבר זהותו של האדם שמשך את הכסף מהמנפיק. בדרכו בחזרה אל המנפיק מצטבר בו מידע על הרכישות שנעשו בעזרתו: המנפיק יוכל לדעת מה נרכש באמצעות הכסף, באיזה מחיר, מתי, מה עשה המוכר בכסף שקיבל וכיו"ב. ניתן יהיה לאסוף ולאחסן מידע אודות המשתמש ממגוון רחב של פעולות יום-יומיות: קניות, פעילות בנקאית, תשלומי בריאות וביטוח ובידור. המידע שייאגר עלול להימסר לצדדים שלישיים למטרות שהלקוח לא העלה מעולם בדעתו.
הכסף האנונימי פועל במידה רבה כמו מזומן. ברגע שהוא נמשך ניתן להוציאו מבלי להשאיר עקבות. גם בכסף זה ניתן יהיה לזהות את הנתיב שעבר הכסף, בתנאי שהועתק. מקווים שתכונה זו תסייע להרתיע זייפנים פוטנציאליים.
אבטחת המידע היא מרכיב ראשון במעלה ביצירת אמון בכסף האלקטרוני. בהקשר זה יש להצביע על מתח בין אכיפת החוק והאינטרסים הממשלתיים, מצד אחד (המחייבים גישה למאגרי מידע) לבין זכות היחיד לפרטיות, מצד שני. בישראל קיים הסדר חוקי בדבר הפיקוח על השימושים במאגרי מידע במסגרת פרק ב' לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, אלא שהוא אינו נאכף באופן אפקטיבי. השימוש בכסף אלקטרוני יחייב אכיפה קפדנית של מגבלות החוק כתנאי חשוב ליצירת אמון באמצעי תשלום זה.
התאמת המשפט הפלילי
ספק אם זיוף של כסף אלקטרוני איננו מהווה עבירה של זיוף מטבע לפי החוק הפלילי הנוהג עתה בישראל, שכן ההוראות הרלבנטיות בחוק העונשין, התשל"ז-1977 אוסרות על זיוף שטר או הילך חוקי בלבד. אמנם, מי שישלם במטבע אלקטרוני מזויף יכול להיחשב כמי שביצע מעשה של גניבה או קבלת דבר במרמה, אבל עצם המעשה של זיוף הכסף האלקטרוני - לדוגמה, פיצוח ההגנות במחשב והעתקת הסיביות המצויות בארנק כבכונן הקשיח - לכאורה אינו אסור בחוק הפלילי. מתחייבת אפוא רוויזיה בהוראות הדין כדי להבהיר שזיוף מטבע דיגיטלי כמוהו כזיוף הילך חוקי או שטר. יתר על כן, חשש חוזר ונשנה מובע מפני האפשרות שכסף דיגיטלי לא מזוהה ישמש להלבנת הון. רשויות החוק תצטרכנה להיערך מראש לסיכול אפשרויות מעין אלה.
מטבע אלקטרוני ישראלי
אין זה ברור באיזו מהירות נראה כסף דיגיטלי "כחול-לבן", המשמש ברשתות מחשב בלבד, בלא שבב מגן על גבי ארנק אלקטרוני או כרטיס חכם. ועדת הארנק האלקטרוני המליצה בפני נגיד בנק ישראל שלא להתיר מוצרים מבוססי תוכנה בלבד (שאינם כוללים שבב מגן).
כל הסדר חוקי שיגובש בקשר עם כסף דיגיטלי צריך להיות גמיש, באופן שיתאים למציאות הטכנולוגית המשתנה ולסביבות מסחר שונות - הן הסביבה הפיסית והן הסביבה הווירטואלית הנוהגת ברשתות תקשורת מקוונות. מבחנו של הסדר כזה יהיה בהקניית ודאות לסוחרים, המקבלים תשלום דיגיטלי כדרך לפרעון תמורה עבור טובין שהם מספקים, וללקוחות, הרוכשים את תחליף הכסף בתקוה ובהנחה שיקובל ויכובד על ידי צדדים שלישיים ממש כאילו היה כסף מזומן.
כבר בינואר 1997 המליצה ועדת הארנק האלקטרוני לנגיד בנק ישראל לפעול ללא שיהוי להסדרת הנושא, שכן המתנה עד להתגבשות הפרוייקטים השונים עלולה לגרום להוצאות מיותרות ליזמים בשל הצורך להתאים את מוצריהם לחוקים ולתקנות החדשים. עד עתה לא הופיעו בספרי החוק תיקוני החקיקה הנדרשים.