פרוייקטים באינטרנט מבקשים לפתח תחליף אלקטרוני לשיקים, במטרה לספק אמצעי תשלום מהיר ובטוח בין צדדים סוחרים ברשתות תקשורת ציבוריות: הפרוייקטים נמצאים עדיין בשלב ראשוני בלבד. כך, לדוגמה, FSTC או NetChecque. השיקים יאפשרו גם הפקדת כספים אלקטרונית בחשבון הבנק שלנו, מכל מקום בעולם. ההמחאות הדיגטליות של span dir="ltr" lang="en">FSTC תהיינה זהות, עקרונית, לשיקים המוכרים לנו, למעט העובדה שהן לא תודפסנה על גבי ניר אלא תופקנה באמצעות מחשב, תחתמנה בחתימה דיגיטלית על ידי העושה או המסב ותכלולנה - באמצעות טכניקות המוכרות מהתחום של חתימה דיגיטלית - אימות של פרטי המשלם וחשבון הבנק שלו. ההמחאות הדיגיטליות יגיעו אל הבנק באמצעות הדואר האלקטרוני ויעברו במערכת הסליקה הקיימת של הבנק.

מפתחי המערכות מונים בהן יתרונות מסחריים רבים. אחד החשובים בהם הוא האפשרות לאמת את זהותם של מושך השיק והנמשך או המסב במידה מוחלטת של ודאות, כאשר החתימה הדיגיטלית שהוסיפו למסמך הסחיר תפוענח אוטומטית במערכות המחשב של הבנק, שעליו נמשך השיק. מי שחתימתו זויפה על גבי שיק אי פעם, יידע להעריך יתרון זה.

בעוד שהשימוש בכרטיס אשראי נופל על מצע נוח בדמות חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו -1986, המחאות דיגיטליות מחייבות לשאול האם הן בכלל שטר על-פי החוק הישראלי? התשובה לכך מצויה בפקודת השטרות (נוסח חדש). שורשי הפקודה נמצאים עוד במג'לה העותומנית ובמשפט המקובל האנגלי, אבל היא תאלץ עתה להתמודד עם סוגיות של שנות ה- 2,000.

הפקודה דורשת שיתקיימו כמה וכמה יסודות כדי שמסמך ייחשב לשטר. סעיף 3 (א) בה מורה כי שטר-חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסויים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה." שניים מהיסודות הללו משליכים ישירות על תקפותם של שיקים דיגטליים: השטר חייב להיות בכתב והוא חייב להחתם בידי נותנו.

לכתב חשיבות קריטית בשטרות. בלשון המשפט, זהו תנאי-בלעדיו-אין לתהליך יצירת השטר, ובלעדיו תישלל מן השטר תכונתו המובהקת - האפשרות לסחר אותו לצדדים שלישיים. סעיף 1 לפקודה כולל הגדרה: "בכתב - לרבות בדפוס... ובכל דרך אחרת של הצגת מלים או ספרות או העתקתן בצורה נראית לעין". זוהי הגדרה "פתוחה", שאיננה ממצה את ביטויי הכתב, שכן היא נוקטת לשון "לרבות". הואיל ודרישת הכתב נועדה כדי שניתן יהיה לסחר את החוב הגלום במסמך, ממש כאילו היה חפץ שניתן להעבירו מיד ליד (ותכונה זו מתקיימת בשיק הדיגיטלי) ובהחשב בהגדרת "כתב", שאין בה רשימה סגורה של סוגי "כתב" - נראה לנו ששיק דיגיטלי ייחשב כ"פקודה בכתב" כדרישת פקודת השטרות.

קושי אחר נעוץ בדרישה שהפקודה, הגלומה בשטר, תהיה "חתומה בידי נותנה". אומר על כך י' זוסמן בספרו "דיני שטרות" כי "בדרך כלל, אין חתימה אלא בכתיבת שמו של החותם במו ידיו". החתימה נועדה במשפט לתכלית כפולה, ולדעתנו מטרותיה מתקיימות במלואן בחתימה דיגיטלית, ואף ביתר שאת:

• זיהוי החותם. החתימה הדיגיטלית מאפשרת לזהות את החותם באופן ודאי, אלא אם כן היה רשלן והניח בידי צד שלישי את הגישה אל המפתח הפרטי שבאמצעותו הוא חותם. במקרה זה הוא יכול לנסות ולטעון שדין השיק הדיגטלי הוא כדין שיק שנגנב. במקרה זה "אין כוחה של חתימה מזוייפת יפה כלשהו ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו" (סעיף 23 (א) לפקודת השטרות).



• החתימה מהווה ביטוי לגמירות דעתו של החותם. המחאות אלקטרוניות תחתמנה באמצעות טכניקות של חתימה דיגיטלית, המצפינות את המסמך באמצעות "מפתח פרטי" ייחודי לחותם ומאפשרות לפענח אותו באמצעות "מפתח ציבורי" תואם, המאמת את זהותו של החותם. הנה כי כן, במקרה של המחאה דיגיטלית לגמירותהדעת יהיה ביטוי חיצוני בעצם תהליך ההצפנה של השיק.

אפשר אמנם שבעניין זה יש צורך בהבהרת פקודת השטרות לשם הסרת הספק, אך אין זה השינוי החקיקתי הדחוף ביותר הנדרש בקשר עם אמצעי התשלום באינטרנט. כפי שנבהיר במאמר הבא, הדין אינו ערוך כלל לווירטואליזציה המוחלטת של אמצעי התשלום - הכסף הדיגיטלי.