שעתיים-שלוש אחרי שהוגש לבית המשפט, מצאתי את כתב האישום נגד מרגלית צנעני ומיכאל חזן באתר NRG. הורדתי אותו אלי למחשב. שני דברים בלטו לעין:

כתב האישום מייחס לצנעני שתי עבירות - סחיטה באיומים וקשירת קשר לביצוע פשע. אבל עיקר העניין בו התעורר סביב החלק הנוגע ל'כוכב נולד'. בין השאר נטען שם שלפי בקשת הנאשם 2 חזן, צנעני הזכירה בשידור שמו של פלוני, שגיב טיירי, שהיה באותה עת אסיר והוא קרוב משפחה של אחד ממתמודדי התכנית. נטען שזו תמורה שנתנה לנאשם 2 חזן. "תמורה" אינה מיסודות העבירה של קשירת קשר. מה טעם אפוא היה לציין את הדברים באישום הפלילי?

עלה באפי ריח רע של כתב אישום טבלואידי, שמטרתו לזכות בפרסום צעקני, לרסק את דמותה של הנאשמת-הידוענית כאישה נורמטיבית ולקבע בציבור את תדמיתה כפושעת רעת-לב.

במאפייני כתב האישום שהורדתי מהאינטרנט, מצאתי שמחברו הוא Guy Goren. זה שמו של אחד משני הפרקליטים החתומים על כתב האישום. הקובץ נוצר בתוכנת Word 2007. יוצא לכאורה שגורן המיר את כתב האישום במחשבו לקובץ PDF ומשם כתב האישום מצא את דרכו לאתר האינטרנט. אולי עבר בדרך עוד תחנה (דובר כלשהו)? אין לדעת. אבל הנה, כתב אישום שלכאורה כולל טענות צהובות שאינן דרושות לבירור העבירות מגיע במהירות הבזק ממחשבו של הפרקליט לתקשורת. רע הדבר.

יום למחרת האישום נגד צנעני צדה את תשומת לבי ידיעה שניה, שהתפרסמה בדה-מרקר: "רשות המסים בישראל מנהלת מגעים לקבל לידיה 'דיסק לוהט' – הכולל מידע על לקוחות של HSBC. הדיסק שנגנב לפני כשנה על ידי אחד מעובדי הבנק, מכיל רשימה של לקוחות שניהלו חשבונות בבנק השוויצי. ברשות המסים סבורים כי הוא כולל שמות של לקוחות ישראלים, שיתכן כי לא דיווחו על חשבונותיהם בחו"ל".

חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 קובע שהעתקה של כתב שלא נועד לפרסום או הפרת חובת סודיות שנקבעה בדין או בהסכם, הם פגיעה בפרטיות. וכך גם פרסומו של דבר שהושג באחת הדרכים הללו. המדינה, כאחרון אזרחיה, כפופה לחוק. העתקת הדיסק תהווה פגיעה בפרטיות. ופגיעה כזו היא עוולה אזרחית, וגם עבירה פלילית. לכאורה, על-בסיס מעשה עוולה אחד (גניבה), המדינה מתכוונת לבצע עוולה אחרת. ומה טעם בדבר? ממילא החוק מורה שחומר שהושג אגב פגיעה בפרטיות יהיה פסול מלשמש כראיה במשפט, אלא אם כן בית המשפט התיר זאת מטעמים מיוחדים.

קו אחד עובר בין כתב האישום הצהוב לבין הידיעה על כוונותיה של רשות המסים לשים ידיה על דיסק גנוב: מטרות ראויות כשלעצמן, אינן מצדיקות את כל האמצעים. כל האמור מעלה לא שייך לאשמתה או חפותה של הנאשמת צנעני אלא רק לזכות למשפט הוגן, בלא רצח אופי ציבורי הנתמך בטענות שאינן דרושות לבירור האישום. ייתכן שנישומים העלימו הכנסות והפקידו אותן בבנקים בשוויץ (מי תמים ויחשוב שלא...), אבל את הראיות על כך אי-אפשר ללקט באמצעות עוולות.

מדינה הרוצה להיות נקיה מעוולות כדי להיות ראויה לשאיפותיהם הנעלות ביותר של אזרחיה, חייבת לפעול בהגינות מלאה, שאם לא כן היא חותרת תחת שאיפות אלה ממש.