ת"א 51932-06-18 אבניאון ואח' נ' ידיעות אינטרנט ואח'

הסמכות העניינית בתביעת הקניין הרוחני מסורה לבית משפט השלום, אף שנתבע סעד של צו מניעה (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת מיכל עמית-אניסמן, 21.1.2019):

העובדות: עניין ההחלטה בשאלת סמכותו של ביהמ"ש המחוזי לדון בתביעה שעניינה זכויות יוצרים וקניין רוחני, במסגרתה נתבע סעד של צו מניעה. בתביעה נטען כי התובע 1 יצר את הלקסיקון לכלכלה וכן מילון לתחום הבנקאות ושוק ההון, וכי הנתבעת 1 (המפעילה את האתר Ynet) השתמשה במונחים מתוך הלקסיקון והמילון במשך שנים ארוכות, ללא רשות התובע. בעוד שהתובעים טענו כי הסמכות העניינית מסורה לביהמ"ש המחוזי, טענו הנתבעים כי הסמכות מסורה לביהמ"ש השלום.

נפסק: המסגרת הנורמטיבית קבועה בסעיפים 40 ו-51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לפי סעיף 40(1) לחוק, סמכותו של ביהמ"ש המחוזי היא סמכות שיורית, לדון בכל עניין שאינו בסמכות ביהמ"ש השלום. סעיף 40(4) לחוק אינו משנה את גדר הסמכות של ביהמ"ש המחוזי, אלא נועד לאפשר לביהמ"ש המחוזי לדון גם בסעד הכספי בעילה של קניין רוחני, על-מנת שלא יהיה צורך לפצל את הדיון לשתי ערכאות שונות, כאשר הסעד הכספי הוא בסכום נמוך.

בתי המשפט פירשו את ההוראה באופן שאינו שולל את סמכות ביהמ"ש השלום לדון בענייני קניין רוחני. כאשר מוגשת תובענה בתחום הקניין הרוחני, לרבות כאשר נתבע סעד של צו מניעה קבוע או צו עשה קבוע, אשר שוויה נופל בגדר סמכותו של ביהמ"ש השלום, אזי יש להגישה בבית משפט השלום.

הסמכות העניינית לדון בתביעה זו נתונה לבית משפט השלום. הסמכות העניינית בתובענה בענייני קניין רוחני נקבעת לפי שווי התובענה. העובדה שבמסגרת התובענה נתבע גם סעד של צו מניעה, או צו למתן חשבונות, אינה מעבירה את הסמכות לדון בה באופן אוטומטי לביהמ"ש המחוזי. במקרה זה נקבע סכום התביעה המקסימלי, לאחר קבלת החשבונות, בסך של 1,200,000 ש"ח. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי סכום התביעה עולה על גבול סמכותו של בית משפט השלום. 

מכתבי הטענות אף עולה כי הפרסומים המפרים לכאורה הוסרו זה מכבר מאתר הנתבעות ומשרתי הנתבעת 2. הנתבעות אף הביעו את הסכמתן המפורשת מראש להסיר כל ערך שנותר באתרן, ככל ונותר. נוכח הצהרה זו אין בסיס לטענה כי שוויו של צו המניעה עלול ליפול בגדרי סמכותו של ביהמ"ש המחוזי. התובענה תועבר לביהמ"ש השלום בת"א.