תב"כ 6/21 בן-מאיר נ' נתניהו ואח'

אין לקבוע כלל גורף באשר לחוקיות הפצת פרסומים שהופקו מכספי ציבור, באמצעות רשתות חברתיות (החלטה, ועדת הבחירות המרכזית, השופט חנן מלצר, 23.1.2019):

העובדות: עתירה למתן צו מניעה לפי סעיף 17ב לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, שיורה לרוה"מ להימנע מלערוך סרטי תעמולה מביקוריו ביחידות צה"ל באמצעות עובדי מדינה, ולהימנע מפרסום סרטונים ערוכים כאמור באמצעות החשבונות הרשמיים והאישיים של רוה"מ ברשתות החברתיות.

נפסק: העתירה מיצתה את עצמה, שכן הסעד הפרטני שנתבקש התייתר עם הסרת הסרטון מהדפים הרשמיים והפרטיים של רוה"מ ברשתות החברתיות. אין לשלול אפריורי את האפשרות כי מפלגות וגופים שונים יעשו לעיתים שימוש בתוצרי מדיה שהופקה על-ידי לשכת העיתונות הממשלתית לשם ביצוע או ניהול תעמולת בחירות (ובלבד שלע"מ מעמידה את תוצריה באופן שוויוני לשימוש כלל המועמדים). אין לקבל את טענת העותר לכל שחל איסור מוחלט על פרסום תוצרי מדיה ממשלתיים בדפים הרשמיים והאישיים של נבחרי ציבור ברשתות החברתיות.

המבחן הקובע לצורך זיהוי תעמולת בחירות לפי סעיף 2א לחוק הוא מבחן התכלית הדומיננטית בעיני הבוחר הסביר, הכולל מספר מבחני משנה. אין לקבוע כלל גורף, באשר לחוקיות, או אי-חוקיות הפצת פרסומים שהופקו מכספי ציבור, באמצעות רשתות חברתיות, בין אם הפרסום נעשה בעמוד רשמי או בעמוד אישי. כל מקרה ייבחן לגופו בהתאם לנסיבות הפרסום בכללותן. בנסיבות העניין, בדין הורה היועמ"ש לגורמים במשרד רוה"מ להוריד את הסרטון, וזאת בהתחשב בנסיבות ובין השאר על רקע מכלול הנתונים והאפקטים, הוויזואליים והווקאליים שהוצגו בסרטון. העתירה נמחקה.