ת"א 36391-04-14 אייל גור מזון איכות בע"מ ואח' נ' גרסון

(פסק-דין, שלום י-ם, השופטת מיכל הירשפלד, 16.9.2018): נבטי שעועית אינם תולעים.

העובדות: התובעת היא חברה העוסקת במתן שירותי הסעדה למוסדות חינוך, המצויה בבעלות התובע 2. הנתבעת פתחה בפייסבוק קבוצה הקוראת להחרים את התובעים ולהעמידם לדין (בזאת בעקבות תכתובת וואטסאפ בה נטען כי בארוחות שהכינה התובעת נמצאו תולעים, בעוד שבפועל מדובר היה בנבטי שעועית). התובעים טענו כי הפרסום מהווה לשון הרע.

נפסק: הקריאה להחרים אדם ולהעמידו לדין עלולה בהחלטה להשפילו, לבזותו ולפגוע במשלח ידו או מקצועו. מדובר בפרסום המהווה לשון הרע. שם הקבוצה לא נותר עומד בזכות עצמו ויש לצרף אליו גם את תוכן הפרסומים בקבוצה. קריאת התובעת להחרים ולהעמיד לדין את התובעת הסתמכה על תכתובת הוואטסאפ שטענה לקיומם של תולעים במזון. הנתבעת פתחה תחת חסותה ועידודה המפורש במה לפרסומי לשון רע נוספים בעניין זה, מצד חברים שצירפה והזמינה להצטרף לקבוצה. מדובר בקבוצה פתוחה שנגישה לכלל הציבור ולא בקבוצה פרטית.

אין מחלוקת כי הנתבעת ביצעה "פרסום" בכתב וכי הפרסום נועד לאנשים זולת הנפגע ואף הגיע בפועל לעשרות אנשים זולת הנפגע. לפי הפסיקה הרווחת, גם פרסומים באינטרנט ובפייסבוק כפופים לאיסורי לשון הרע בשינויים המחויבים. לא עומדת לנתבעת הגנת אמת בפרסום ואף לא התקיימו התנאים לתחולת ההגנות מכוח סעיף 15 לחוק ובכלל זה גם לא הגנת הבעת דעה. אופן פעולת והתבטאות הנתבעת כלפי התובעים חרג מתחום הסביר. הפרסום אינה בבחינת הבעת דעה אלא ייחוס עובדתי של מעשים לא תקינים לתובעים.

אין מקום לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר ב"תביעת השתקה". ביחס לשאלת הפיצוי - מדובר בפרסום מבזה ומשפיל, בהיקף לא מאוד קטן, שהיה בו כדי לפגוע בשמם ופרנסתם של התובעים. הפרסום קיים עד היום ונגיש לכל מי שרושם את שם התובעים בפייסבוק. בעידן הרשתות החברתיות קל מאוד להכפיש ולבזות אדם ומשהדבר נעשה, קשה מאוד, אם בכלל, להשיב את הגלגל לאחור. אין לייחס לנתבעת זדון, שכן המניע לפעולותיה היה דאגה לבריאותה של ביתה. הנתבעת תפצה את התובעים ב-15,000 ש"ח וכן תישא באגרת התביעה ובשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח.