בצ"א 55259-03-18 מדינת ישראל נ' חברות בעלות רישיון מיוחד למתן שירותי גישה לאינטרנט ואח'

(החלטה, מחוזי ת"א, השופט גרשון גונטובניק, 2.4.2018): גם עולם הפשיעה מתחדש בבגדי הטכנולוגיה החדשים, ואינו קופא על שמריו.

העובדות: שתי בקשות מכוח חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע"ז-2017. האחת (בצ"א 55308-03-18) היא למתן צו הסרה של האתר escortinisrael.com לפי סעיף 4 לחוק (הצו מכוון כלפי קבוצת סלקום, שכן האתר מאוחסן על-גבי שרת אירוח ישראלי שבבעלותה); השנייה (בצ"א 55259-03-18) היא למתן צו להגבלת גישה לאתר angelina144.com לפי סעיף 2 לחוק. ביחס לשני האתרים המדינה טענה כי הם מפרסמים מתן שירותי זנות של בגירים - עבירה לפי סעיף 205ג לחוק העונשין.

נפסק: הבקשות נושאות ריח חידוש רענן. הן מבקשות להשתמש במכשירים החדשים שהמחוקק העמיד לרשות גורמי האכיפה בחוק. הקרקע היא כמעט בתולה [עניין האתר sex777.com - בצ"א 55312-03-18]. החוק משקף את רצון המחוקק לצייד את גורמי האכיפה בכלים מתקדמים, שיאפשרו להם להילחם בפשיעה באמצעות האינטרנט. גם עולם הפשיעה מתחדש בבגדי הטכנולוגיה החדשים, ואינו קופא על שמריו. זירות הפשע נודדות אל המרחבים הפתוחים של העולם האינטרנטי.

הרקע לחקיקת החוק מצוי בעניין איגוד האינטרנט [עע"מ 3782/12], בו הכירה דעת הרוב בחשיבות היכולת להילחם בפשיעה המקוונת באמצעות ספקיות שירותי האינטרנט. תכלית נוספת שהחוק בא למלא היא השמירה על זכויות האדם. מצוות המחוקק היא לשקול את שיקולי הפגיעה בפרטיות, חופש הביטוי, וזכויות הקניין שעומדות על הפרק. יש להקפיד כי תוצג תשתית ראייתית הולמת המצדיקה את מתן הצווים המבוקשים, ולוודא כי נשמרת מצוותה של עילת המידתיות.

הזמנת המשיבים לבקשה - נציגים מטעם האתרים לא התייצבו. מכאן, שאם לא נעשתה "שקידה סבירה" לאיתור בעלי/מפעילי האתר, כי אז לא ניתן יהיה להוציא את הצווים במעמד צד אחד (סעיף 8 לחוק). מהי אותה "שקידה סבירה"? אין לתת מובן אחיד לביטוי זה. זה ביטוי שסתום שאמור לחול על קשת רחבה של מקרים. יש לקחת בחשבון את מהות ההליך שעל הפרק, את מאפייני הפעילות המיוחסת לאתר מושא הצווים ועוד. במקרה הנוכחי ניתן לתת את הצווים במעמד צד אחד.

מעמד איגוד האינטרנט - איגוד האינטרנט הישראלי (ע"ר) ביקש אף הוא להשמיע את עמדתו ביחס לבקשות. החוק מכיר במעמד האיגוד במפורש, במסגרת בקשה לעיון מחדש. אין אנו מצויים בשלב זה, אלא בשלב הבקשה הראשונית. האם עדיין ניתן לתת מעמד לאיגוד? התשובה חיובית. ההסדר בסעיף 9(א) לחוק אינו הסדר שלילי. קביעת המחוקק בחוק כי יש מעמד לתאגיד מסוג האיגוד, טומנת בחובה משמעות רבה. היא מכירה ביכולתו לתרום להליך השיפוטי ולקידום מטרות החוק.

המחוקק לא הניח כי תאגידים שכאלה יהיו מודעים כלל לבקשה במתכונתה הראשונית, לכן הכיר ביכולתם לבוא ולבקש עיון מחדש. שעה שהתאגיד מודע לבקשה הראשונית ומבקש לומר את דברו, הדבר מסור לשיקול דעת ביהמ"ש הדן בהליך, הסבור כי תצמח תועלת רבה משמיעת עמדתו גם בדיון הראשוני בבקשה.

בחינת הבקשות לגופן - יש להיענות לבקשות. אין ספק שהעבירות הקשורות בזנות פוגעות פגיעה קשה בשורת ערכים מוגנים. הפרסום בעולם האינטרנטי מהווה את אפיק הפרסום המרכזי האסור על-ידי המחוקק ומכאן חיוניות הצורך להפעיל נגדו את הכלים שהמחוקק העמיד לרשות גורמי האכיפה. לא נראה כי הפגיעה בספקיות הגישה היא ממשית. אף אחת מהן לא התייצבה לדיון ורבות מהן הותירו את ההחלטה לשיקול דעת ביהמ"ש. בכל הנוגע לצו המבוקש בבצ"א 55259-03-18 מדובר בחסימה מסוג DNS שהיא פשוטה בכל הנוגע להגבלת גישה, וגם הפיכה. גם אין בנמצא פגיעה בפרטיות המשתמשים או חשש לפגיעה בנגישות לתוכן שאינו קשור לביצוע העבירה, שהרי כל כולם של האתרים מושא הבקשות הוא בפרסום האסור לפי החוק.

דברי איגוד האינטרנט הם דברי טעם והחששות שהציג הם חששות של ממש. אלא שעניינם של אלה במישור האכיפה ובשיקול דעת גורמי האכיפה. גם מנכ"ל האיגוד הסכים כי יש לנקוט צעדים נגד האתרים מסוג זה וכי אכיפה שכזו אינה מתנגשת התנגשות של ממש עם חופש הביטוי או זכויות חוקתיות אחרות, באופן המצדיק להימנע ממנה. להפך, לשיטת האיגוד יש להעמיק את האכיפה והחשש הוא שזו לא תיעשה בנחרצות הראויה. המבקשת הבהירה הי האכיפה אינה מתמצה רק בצווים המבוקשים וכי יש תועלת בהוצאתם. הצורך להקדיש מאמצים נוספים לתפיסת בעלי האתרים ומפעיליהם מסור לשיקול דעת הגורמים הרלבנטיים ואינו תנאי הכרחי להיענות לבקשה. הבקשות התקבלו.