(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת דלית ורד, 29.3.2018): אישור תקנון הכולל סעיף המתיר משלוח הודעות פרסומיות - אינו מהווה הסכמה לצורך חוק הספאם.

העובדות: התובע הוא עו"ד והנתבעת היא חברה המפעילה אתר ואפליקציה למשלוח טפסי הגרלה של מפעל הפיס. התובע טען, בין היתר, כי התקין את האפליקציה של הנתבעת וכי זו שיגרה אליו עשרה דברי פרסומת למכשיר הטלפון הנייד, מבלי שהסכים לכך ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובע התקין את האפליקציה, השתמש בה, וכי בתהליך ההתקנה אישר את הסכמתו לתקנון הנתבעת, במסגרתו הסכים לקבל הודעות פרסומיות.

נפסק: הנתבעת שלחה לתובע "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק. אין לראות בסעיף התקנון, בו נאמר כי ניתנת הסכמה לקבלת דברי פרסומת, משום עמידה בתנאי סעיף 30א(ב) לחוק. הנתבעת לא טענה כי ניתן להתקין את האפליקציה ללא אישור התקנון במלואו, על כל סעיפיו. מתן הסכמה מפורשת של הנמען כנדרש בחוק, משמעה כי הנמען הסכים באופן מודע ומרצונו לקבל הודעות פרסומת, כאשר בה בעת ניתנה לנמען אפשרות לסרב לקבל הודעות כאמור. תקנון הנתבעת כולל סעיפים ותתי-סעיפים רבים, ללא כל הדגשה של הסעיף הרלבנטי. הדגשה זו נדרשת על-מנת להסב את תשומת לב הנרשמים כי עם אישורם את תנאי התקנון, ניתנת הסכמה מטעמם לקבלת הודעות בעלות אופי פרסומי.

באשר להוראות סעיף 30א(ג), הרי שהתנאי בסעיף 30א(ג)(2) אינו מתקיים שכן לא ניתנה לתובע הזדמנות להודיע כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת, עוד בטרם נשלחו אליו מסרים פרסומיים מהנתבעת. כפי שנקבע בעניין שגב [רת"ק 13905-06-16], כאשר נשלח דבר פרסומת באמצעות מסרון, יש לאפשר לנמען לשלוח הודעת סירוב באמצעות משלוח חוזר של מסרון. בשתי הזדמנויות לחץ התובע על קישור בהודעות לשם הסרתו מרשימת התפוצה, אולם בפועל לא בוצעה הסרה למרות שהתובע קיבל אישור כי הוסר. הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,150 ש"ח וכן הוצאות בסך 1,500 ש"ח.