(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים הנדל, ברון ווילנר): המבקש עתר כי המדינה תקים "עורך דין ממוחשב".

העובדות: בקשת העותר להורות לכנסת לחוקק חוק המחייב הקמת מאגר אלקטרוני של חוקים ופס"ד, שיהיה פתוח לציבור ללא תשלום וירכז את ההלכה המשפטית הנוהגת בכל תחומי המשפט. העותר סבור כי דברי חקיקה ופס"ד אינם נגישים לציבור די הצורך במדינת ישראל.

נפסק: דין העתירה להידחות על הסף. הסעד המבוקש בעתירה עומד בניגוד מוחלט להלכה הנוהגת ולפיה אין בידי ביהמ"ש להורות למחוקק לחוקק חוק. העותר מבקש את הקמתו של מאגר משפטי שישמש כמעין "עורך דין ממוחשב". ב"קליק" על עכבר המחשב, אמור מאגר זה לספק מענה לכל שאלה משפטית, תוך הסתמכות על פסקי דין תקדימיים וחקיקה רלבנטית. התייחסות ממצה לסוגיה משפטית טעונה מומחיות בקריאת טקסטים משפטיים ובהסקת מסקנות מתוך הממצאים שעלו. יכולת ממוחשבת כזו כפי הנראה טרם נבראה, וחקיקת חוק המחייב הקמתה לא תאפשר יצירתה יש מעין.

העותר מעוניין למעשה בכלי ממוחשב שיסייע לו בייצוג ובטיפול בענייניו המשפטיים, בלא ליטול את שירותיו של עו"ד. ברי כי זאת לא ניתן לביצוע. עקרון פומביות הדיון נהנה ממעמד חוקתי על-חוקי בשיטתנו המשפטית. בכל הנוגע לפרסום דברי חקיקה, החוק מחייב פרסום ברשומות בלבד של חקיקה ראשית ותקנות בנות פועל תחיקתי. עם זאת, באתר משרד המשפטים מתפרסמים דברי חקיקה ראשית ומשנית החל משנת 2005 וחוקים רבים נוספים נגישים באתרי המשרדים הממשלתיים, כל אחד בתחומו.

בניגוד למשתמע מהעתירה, נראה כי בשנים האחרונות חלה התקדמות של ממש בהנגשה של חקיקת הכנסת והחלטות ביהמ"ש העליון לציבור, וזאת באמצעות הקמת מאגרי מידע מקוונים שהגישה אליהם נוחה ואינה כרוכה בתשלום (למשל, "מאגר החקיקה הלאומי" באתר הכנסת). אכן, מלאכת הנגשת הדין טרם הושלמה ומן הראוי להמשיך ולשקוד גם בעתיד על מלאכת פרסום הדין לציבור, תוך עשיית שימוש במגוון האפשריות שמעמידה הטכנולוגיה, וזאת לנוכח החשיבות הגלומה בפומביות מידע מסוג זה.