ת"א 33865-03-16 חמו נ' פוגרבנוי

(פסק-דין, שלום נצרת, השופט אלעד טל, 21.12.2017): הפיצה עלתה לנתבעת 15,000 ש"ח.

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע היה בעליה של פיצריה במגדל העמק. הנתבעת, שהזמינה מהפיצריה פיצה עם תוספות, התלוננה בפני התובע כי הפיצה רטובה וניהלה עמו דין ודברים בעניין זה. התובע טען כי הנתבעת העלתה פוסט לדף הפייסבוק שלה, בו הוסיפה תיוגים כדי להרחיב את תפוצתו, שבמסגרתו ניסתה לפגוע בתדמית הפיצריה ואף הוסיפה תלונות חדשות ("בצל עם קליפה", "שערה על הזיתים") שלא הזכירה בשיחתה עם התובע. הנתבעת לא חלקה על הפרסום, אך טענה כי אינו מהווה לשון הרע.

נפסק: דין התביעה להתקבלה בחלקה. אין מחלוקת כי מתקיים יסוד הפרסום, שעה שהפרסום בוצע בחשבון הפייסבוק של הנתבעת. בתי המשפט אימצו את תחולתו של חוק איסור לשון הרע גם ביחס לפרסומים באינטרנט. למקרא הפרסום ועיון במונחים בהם השתמשה הנתבעת בפוסט, ניתן ללמוד כי הנאמר בפרסום עלול, לפי מבחן האדם הסביר, לפגוע במשלח ידו של התובע ובעסקו ויש בו לשון הרע. יש גם בהתנהלות הנתבעת, שמחקה את פרסום הפוסט, כדי להעיד כי היא עצמה סברה כי הדברים עשויים להוות לשון הרע. 

הנתבעת טענה כי יש להפריד בין פרסום הפוסט והתגובות לו, לבין התגובות לאחר שהתובע התערב והגיב לפרסום וגרר שלל תגובות, חלקן מפורטות בכתב התביעה כלשון הרע. יש צדק מסוים בטענות הנתבעת, שכן התובע הגיב יחד עם חברו כלפי התובעת בטענות לא פחות קשות, ביחס לכינויים בהם כינה את התובעת, אשר כשלעצמם עשויים להוות לשון הרע. בית המשפט שלל את טענת הנתבעת כי עומדות לה הגנות החוק ופסק כי תפצה את התובע ב-15,000 ש"ח ובהוצאות בסך 3,000 ש"ח. מתוקף סעיף 9(א)(2) לחוק, הנתבעת תפרסם בדף הפייסבוק שלה, כפי שפרסמה את הפוסטים מושא התביעה, את דבר קיומו של פסק הדין ואת תוצאותיו.