תא"מ 59679-03-17 מנשה נ' "כיד" ערוץ הקניות בע"מ

(פסק-דין, שלום פ"ת, השופטת מרים קראוס, 28.11.2017): ערוץ הקניות ישלם סך של 25,000 ש"ח עבור משלוח ספאם.

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת שיגרה לתיבת הדוא"ל שלה 63 הודעות פרסומת, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. עוד נטען כי התובעת שלחה 3 הודעות סירוב וכי דברי הפרסומת שנשלחו לא ציינו את פרטי הנתבעת או כתובת דוא"ל למשלוח הודעת סירוב. הנתבעת טענה כי היא עומדת בהוראות החוק וכי התובעת התעלמה מהדרך הפשוטה והסבירה שהעמידה לרשותה הנתבעת לצורך הסרה.

נפסק: אין מחלוקת כי הנתבעת שלחה אל התובעת "הודעות אלקטרוניות" עם מסרים פרסומיים. יש לקבל את גרסת ההגנה לפיה הנתבעת עמדה בתנאי סעיף 30א(ב) לחוק ושיגרה את ההודעות לאחר שקיבלה את הסכמתה המפורשת של התובעת מראש. התובעת טענה כי על-אף ששלחה לנתבעת הודעת סירוב כדין, המשיכה האחרונה לשגר לה את דברי הפרסומת. הנתבעת טענה כי הודעת הסירוב נשלחה בניגוד להנחיות המפורטות בגוף ההודעות.

התובעת שלחה הודעת סירוב לנתבעת באמצעות "השב" להודעת הנתבעת ("בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת"). אולם, שעה שנכתב בהודעות כי לצורך הסרה יש ללחוץ על הקישור בגוף ההודעה ולא להשיב להודעה עצמה, הרי שיש לראות את הנתבעת כמי שסיפקה לתובעת דרך אפשרית למשלוח הודעת סירוב, שהיא פשוטה וסבירה בנסיבות העניין, כאמור בסעיף 30א(ה)(1)(ג)(1) לחוק. כפועל יוצא, התובעת היא בחזקת מי שידעה כי הודעת הסירוב ששלחה לנתבעת לא נקלטה אצלה ובהכרח גם ידעה כי תמשיך לקבל הודעות נוספות.

אכן, כיוון שמדובר בדברי פרסומת שנשלחו בהודעות אלקטרוניות, היה על הנתבעת לציין "כתובת תקפה של המפרסם ברשת האינטרנט לצורך מתן הודעת סירוב". הנתבעת לא עמדה בכלל הוראות סעיף 30א. אולם, לאור טענת התובעת כי כלל לא קראה את ההודעות, הרי שגם לו היתה כוללת הנתבעת בהודעותיה כתובת תקפה ברשת האינטרנט למשלוח הודעת סירוב, התובעת כלל לא היתה מבחינה בה. 

יש לראות את הנתבעת כמי שידעה כי התובעת אינה מעוניינת עוד לקבל ממנה דברי פרסומת החל ממועד קבלת מכתב ההתראה של ב"כ התובעת. לאחר מועד זה התקבלו בתיבת הדוא"ל של התובעת עוד 20 הודעות פרסומת מטעם הנתבעת. יש לראות בהודעות אלה כהודעות שהנתבעת שיגרה בניגוד להוראות החוק. הנתבעת תשלם לתובעת 20,000 ש"ח וכן הוצאות בשיעור של 5,000 ש"ח.