עק"פ 39697-06-17 סולומונוב נ' פוגל

(פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטים שפירא, טאובר ונאות פרי, 25.9.2017): כיצד הגיעה תמונת המערערת עם אחר לידי המשיב? האם בחדירה למכשיר המערערת או בשל סנכרון אוטומטי של כלל המכשירים בבית?

העובדות: ערעור על הכרעת דינו של ביהמ"ש השלום בחיפה, שזיכה את המשיב מהעבירות שיוחסו לו במסגרת קובלנה פלילית שהמערערת הגישה נגדו [ק"פ 24302-02-15]. המערערת והמשיב היו נשואים וניהלו הליך גירושין ותביעות הדדיות. בקובלנה, המערערת טענה כי במהלך דיון בביה"ד הרבני, המשיב השתמש במסמכים שהוציא ללא היתר ממכשיר נייד בשימוש המערערת, תוך פגיעה בפרטיותה בניגוד לחוק הגנת הפרטיות. 

המשיב טען כי לא חדר לטלפון הנייד של המערערת וכי את התמונה שהציג בביה"ד הרבני קיבל לטלפון הנייד עקב סנכרון אוטומטי של המכשיר שלו עם כלל המכשירים האלקטרוניים בבית, לרבות הטאבלט של בנם של הצדדים, בו שמרה המערערת את המסמכים נשוא הקובלנה.

במהלך הדיון דחה ביהמ"ש קמא את בקשת המערערת להבאת עדי הזמנה. בהכרעת דינו, ביהמ"ש קמא קבע כי המערערת לא הוכיחה את טענותיה ביחס לאופן הצגת המסמכים בביה"ד הרבני וכי החלל הראייתי אינו מאפשר לקבוע ממצאים עובדתיים שעל בסיסם ניתן לקבוע את מנגנון נטילת התמונות מהמכשיר הנייד של המערערת. המערערת חויבה לשאת בהוצאות המשיב.

נפסק: עיקר טענות המערערת מופנות כנגד החלטת ביהמ"ש קמא לדחות את בקשתה להבאת עדי הזמה. אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי היה על המערערת להוכיח כי המשיב עשה שימוש במסמכים שהוצאו ללא היתר מתאים ממכשיר נייד בו השתמשה. המשיב אינו חייב להודות או לכפור בעובדות הקובלנה וגם עובדות בהן לא כפר טעונות הוכחה. מכאן, שהיעדר פירוט בתשובת המשיב לקובלנה אודות כיצד הגיעה הגיעה התמונה בה נראית המערערת מצולמת עם אחר לידיו, אינה פוטרת את המערערת מהוכחה של אותו יסוד עובדתי בקובלנה, המהווה רכיב מרכיבי העבירה הנטענת.

מלכתחילה היה על המערערת לפרט את עדי התביעה והראיות עליהן היא מבקשת להסתמך בכתב הקובלנה. טוב הייתה עושה המערערת לו היתה תומכת את גרסתה באמצעות חוו"ד מומחה בתחום הסלולר כבר בעת הגשת הקובלנה, וזאת ללא קשר לטענות המשיב בתשובתו לקובלנה. את שמו של המומחה היה עליה לציין במסגרת עדי התביעה הנזכרים בכתב הקובלנה.

המערערת בחרה לנהל את הקובלנה ולהוכיח מעל לכל ספק סביר כי המשיב חדר לטלפון הנייד שבשימושה, או לכל מתקן אחסון אלקטרוני אחר השייך לה, ומשם הוריד את התמונה נשוא המחלוקת, ללא כל ראיה ישירה בדבר אופן הגעת התמונות לידי המשיב, ללא כל ראיה טכנולוגית בדבר חדירה למכשיר הטלפון, בהסתמך על עדותה בלבד ובלא לתמוך את גרסתה בחוו"ד מומחה בתחום הסלולר. מקובלת עמדת ביהמ"ש קמא כי גרסת המשיב היתה ברורה מתחילת ההליך ובמסגרתה כפר המשיב בטענת המערערת כי הוציא את התמונה מהמכשיר ללא היתר. לא נתגלו בגרסת המשיב פרטים מפתיעים אותם לא יכלה המערערת לצפות מראש.

אין מקום להתערב בהחלטת ביהמ"ש קמא בשאלת הבאת ראיות נוספות/עדויות הזמה. לא רק שמלכתחילה היה ראוי כי המערערת תתמוך את גרסתה בחוות דעת, או בראיה טכנולוגית, צדק ביהמ"ש כאשר קבע כי המערערת ידעה מראשית ההליך את טענות המשיב כי קיבל את התמונה מידי צד שלישי אליו הגיעה התמונה כדין. 

המערערת טענה עוד כי ביהמ"ש קמא טעה בהחלטתו לקבל את גרסת המשיב בנוגע לאופן קבלת התמונה נשוא הקובלנה. לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי ביהמ"ש המברר, אלא במקרים חריגים שאינם מתקיימים בנסיבות המקרה. מקובלת קביעת ביהמ"ש קמא לפיה בהיעדר ראיה טכנולוגית או כל ראיה ישירה אחרת מלבד עדות המערערת, לא ניתן לשלול את האפשרות כי התמונה הגיעה לידי המשיב על רקע סנכרון אוטומטי שנעשה בין כלל המכשירים החכמים בבית. מסקנה זו מתחזקת על רקע העובדה כי המכשירים האלקטרוניים המעורבים "נעלמו" ולא הוגשו כראיות, אף שניתן היה לצפות מהמערערת כי תפעל להגשתם. הערעור נדחה.