ת"א 12614-04-16 שחורי תקשורת סלולרית בע"מ ואח' נ' ברקום שיווק והפצה בע"מ ואח'

(פסק-דין, שלום ת"א, השופט גיא הימן): תכליתה האמיתית של התביעה לא היתה הפסקת השימוש ביצירות, אלא התחשבנות עם הנתבעים על העתקה נטענת של מוצר, מכירתו בישראל והפרתה הנטענת של מערכת יחסים ראויה בין מתחרים. די בזה לדחות התביעה.

העובדות: התובעת פרסמה באתר האינטרנט שלה שלוש תמונות של מוצר שהיא משווקת בישראל. לטענתה, הנתבעים העתיקו את התמונות הללו והשתמשו בהן באתר האינטרנט שלהם, לשם מכירת מוצר דומה. התובעת טענה כי אף אם לא צילמה את התמונות, הרי שעיבדה אותן לאלו המוצגות באינטרנט.

נפסק: לפי סעיף 11 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, רק בעליה של זכות היוצרים רשאי להעתיק את היצירה, להעמידה לרשות הציבור (לרבות באמצעי קווי או אלחוטי) ולגזור ממנה יצירה אחרת. ליוצר של יצירה זכות יוצרים בה וזכות מוסרית. תצהיר עדותו הראשית של עד התביעה היחיד (מנהל התובעת) לא כלל תיאור כלשהו של מלאכת היצירה ולמצער ראיה כלשהי, זולת אמירה בעלמא, לעצם קיומה של יצירה.

התצהיר כולל אמירות לקוניות ודלות. לא הוסבר איזה עיבוד נעשה. לא הוסבר איזה מאפיינים של יצירה יש לו. הקובץ שהובא לא מאפשר להבין מדוע עיבוד שכזה הוא "יצירה" כמשמעה בדיני זכויות היוצרים. החקירה החוזרת של עד התביעה, בה הניח לראשונה לפני ביהמ"ש עדות בדבר יצירה, אינה יכולה לבדה להיות אכסניה נכונה להוכחת התשתית העובדתית. החקירה החוזרת איננה חלון דרכו מוכנס מה שלא השכילה התובעת להביא בדלת. הנאמר לא הוכיח די הצורך את קיומה של יצירה.

דומה כי תכליתה האמיתית של התביעה לא היתה הפסקת השימוש ביצירות, כי אם ביאת חשבון עם הנתבעים על העתקתו הנטענת של המוצר, על מכירתו בישראל ועל הפרתה הנטענת של מערכת יחסים ראויה בין מתחרים. די באמור לדחייתה של התביעה. יש להוסיף עוד כי התובעת לא שמטה את הקרקע מתחת לגרסאות העובדתיות שהציגו הנתבעים ביחס למקור התמונות. דבר בחומר הראיות אינו מוכיח, במידה הנדרשת בהליך אזרחי, כי מקורן של התמונות שהועלו לאתר הנתבעת 1 הוא העתקה מאתר התובעת. הלכה היא כי "דמיון מסוים בין יצירות אינו מספיק כשלעצמו להוכחת העתקה, כי יכולות להיות סיבות אחרות שונות לאותו הדמיון". הדמיון הנטען כאן לא הוכח כל צרכו. גם סדר דומה של התמונות, לבדו, אינו אינדיקציה מספקת להעתקה. קשה להסתפק במראה עיניים לבדו. חוות דעת של מומחה, במיוחד מומחה לצילום או עיבוד גראפי, לא הונחה בפני ביהמ"ש.

אף אחת מהתמונות עליהן סמכה התובעת את תביעתה לא הוגשה כראיה במסגרת תצהיריה. עד התביעה לא עסק בתמונות קונקרטיות. התובעת הסתפקה בצירופן של תמונות, ובביאורן בכותרות, בנספחים לכתב התביעה. דבר בראיות התובעת לא הוכיח כי מה שהופיע בנספחי התביעה הוא אכן תמונות המקור שקיבלה מהיצרן. דבר לא הוכיח כי התמונות שצורפו לכתב התביעה נלקחו מאתר הנתבעת 1. אין זהות בין תוכנם של הנספחים. אפילו היה חלק מהתמונות זהה לחלוטין לתמונות התובעת, לא ניתן לדעת כי מקור הזהות הוא בהעתקה של הנתבעים. אפשרות חלופית היא כי שורש הזהות הוא בארץ המוצא של המוצרים. לא הונחה ראיה קונקלוסיבית לכך שהנתבעים 1-2 העתיקו את התמונות.

לטענה לגניבת עין - דווקא הדמיון הנטען בין המוצרים שומט את הקרקע מתחת לקיומה של הטעיה. אפילו נקבע כי התמונות הועתקו, אין יסוד לקבוע כי הדבר היה מוליך קונה סביר לטעות ולסבור כי מה שהוא קונה מהנתבעים אינו המוצר שמכרו, כי אם המוצר ששיווקה התובעת. עשיית עושר - לא הוכחה אף היא. התובעת לא הוכיחו כי לנתבעים צמחו הכנסות כלשהן ממכירת המוצר שהופיע בתמונות שפרסמו באתר. הואיל ולא הוכחה העתקת התמונות בידי הנתבעים, לא הוכח כי ההתעשרות, ככל שקמה באשר לאותן תמונות, היתה על חשבון התובעת. התביעה נדחתה תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבעים.