ת"א 4854-07 חיים בלומנפלד ואח' נ' שמעון חובוד ואח'

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט אורן שוורץ): עניין התביעה בפרסומים ביומן רשת (בלוג) בשם "מה מתרחש בשערי תקווה", שהתנהל בעילום שם. הצדדים לתובענה הם תושבי שערי תקווה ופעילים בוועד היישוב. התובעים טענו כי 19 מפרסומי בבלוג הפרו את זכותם לשם טוב ולפרטיות. בהחלטת ביניים במסגרת ההליך, ניתן צו המורה ל- Google לחשוף את כתובות ה-IP מהם נכתבו פרסומי הבלוג [בש"א 4470/07] [בש"א 567/08]. לאחר שנמסרו 15 כתובות כאמור, ניתן צו לבזק בינלאומי לחשוף את פרטי הגולש שעשה שימוש בכתובות אלה. בזק בינלאומי מסרה את פרטיו המזהים של הנתבע כמי שעשה שימוש ב-4 כתובות IP מהן שודר יומן הרשת. הנתבע טען, בין היתר, כי אינו הכותב של יומן הרשת ואף אם ביצע את הפרסום אזי עומדות לו ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע ובחוק הגנת הפרטיות. נפסק - 
  • זהותו של הבלוגר האנונימי - הוכח כי הנתבע הוא שכתב את יומן הרשת. ראשית, בהתאם למידע שנמסר על-ידי בזק בינלאומי, הלקוח שעשה שימוש ב-4 מתוך 15 כתובות ה-IP שמסרה Google הוא הנתבע. יתר כתובות ה-IP שהגישה Google שייכות לבזק בינלאומי, אולם כתובות אלו נדרסו לצורך פינוי מקום במערכת וזו הסיבה לחוסר היכולת לזהות את שם המשתמש בהן.
  • שנית, סגנון הפרסומים ביומן הרשת ואופן ניסוחם דומה ומגמתי. סגנון הכתיבה הינו אחיד ומלמד על תחביר שנערך על-ידי כותב אחד. ממצא זה מחליש את הסברה שהועלתה מטעם הנתבע לפיה צד שלישי התחבר למודם האלחוטי וערך את הפרסום בשמו של הנתבע; שלישית, מערכת היחסים הקשה בין הנתבע לבין התובע 1, העולה עד כדי איבה תהומית, מהווה מניע לביצוע הפרסומים ביומן הרשת.
  • רביעית, בין התובע 1 לנתבע קיימת יריבות פוליטית. הפרסומים ביומן הרשת נעשו בסמוך למועד הבחירות לוועד היישוב. סמיכות זמנים זו על רקע היריבות הפוליטית מחזקת את גרסת התובעים; חמישית, זיהויו של הנתבע כמי שהשתמש ב-4 כתובת IP, יחד עם עדות בנו לפיה מי שאינו מוזמן ליומן הרשת אינו יכול לכתוב פוסט, מחזקים מאוד את טענת התובעים בדבר זהות הנתבע ככותב ומפרסם הפוסטים בבלוג.
  • שישית, הנתבע קשר עצמו לתצלום תמונות וסרטונים שהיוו חלק בלתי נפרד מיומן הרשת; שביעית, הבלוג שנערך בשפה האנגלית, שאף הוא עסק בבחירות ביישוב, כלל פרטים אישיים על הנתבע ובני משפחתו הקרובים. הסבריו של הנתבע, כאילו צד שלישי פרסם בשמו את הבלוג והפוסטים, נראו מאולצים ומתחמקים. 
  • הנתבע לא הציג חלופה אפשרית לשאלה על-ידי מי פורסם יומן הרשת וגרסתו אינה מעוררת אמון. המידע שהובא כולל שתי תחנות: חשיפת האתר המארח בו הייתה מצויה כתובת ה-IP וחשיפת פרטי הבלוגר באמצעות ספק השירות. מבחינה טכנולוגית, די בכך ללמד על זהות הבלוגר. אולם, לנוכח הכחשת הנתבע, נדרש עוד פרט מידע חיצוני לגלישה עצמה. 
  • זיהוי המורכב משתי התחנות הראשונות (האתר המארח וספק השירות) מקים חזקה ראייתית כי פרטי הגורם שנמסרו נכונים. כאשר בלוגר או טוקבקיסט מכחיש את שתי התחנות הראשונות המזהות אותו כמפרסם לשון הרע, עליו הנטל להוכיח שאינו מעורב בפרסום. הנתבע לא הרים נטל זה ולפיכך קבע ביהמ"ש כי הנתבע הוא מי שכתב, ערך ופרסם את יומן הרשת במלואו.
  • לשון הרע - התובעים טענו כי יומן הרשת כלל 19 פרסומים משמיצים כלפי התובע 1, 5 פרסומים משמיצים כלפי התובע 2 ופרסום משמיץ אחד כלפי התובע 3. הנתבע לא הכחיש כי יומן הרשת התפרסם ברשת האינטרנט. יסוד הפרסום הקבוע בסעיף 2(א) לחוק איסור לשון הרע מתקיים במקרה זה.
  • בחינת הפרסומים נשוא התביעה, שלצידם מופיעות תמונות בלתי מחמיאות של התובעים, תמונות מכפישות דוגמת תמונת "עכברוש" וכן סרטונים של חלקם, מלמדת שיש בהם תוכן שפוגע בכבוד. הנתבע ייחס לתובעים ביצוע עבירות פליליות, שימוש בגורמים לא לגיטימיים לגביית כספים, אי-סדרים חמורים בניהול כספי ציבור, יצירת חובות והתחמקות מתשלום. גם כותרות הפרסומים מכילות בחלקן תוכן שפוגע בכבוד.
  • הנתבע פרסם דברים שיש בהם כדי להוות לשון הרע בנוגע לתובעים. הדברים הובאו לפני כולי עלמא ובאמצעות פרסום ברשת האינטרנט והיה בהם להותיר רושם שלילי של ממש על קהל הקוראים.
  • הגנות - הגנת אמת בפרסום כוללת שני יסודות מצטברים: אמיתותו של הפרסום ומידת העניין הציבורי שבפרסום. הפרסומים שהועלו ביומן הרשת ייחסו לאישי ציבור עבירות פליליות והם מהווים פרסומים בעלי עניין ציבורי, אשר לציבור יש אינטרס בפרסומם. לא הוכח כי יש אמת בפרסומים שפרסם הנתבע ביומן הרשת ומכאן הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ויש לקבוע כי המידע שהופץ ביומן הרשת לא היה אמיתי. לנתבע אף לא עומדת הגנת תום הלב, למעט ביחס למספר פרסומים החוסים תחת הגנת סעיף 15(4) לחוק, הואיל ומדובר באישי ציבור ועל-מנת לשמר את השיח הדמוקרטי.
  • הפיצוי - פסק-הדין ניתן בחלוף ארבע שנים מאז נפסקה ההלכה בעניין רמי מור, בה עמד ביהמ"ש העליון על הסכנות שעלולה ליצור האנונימיות ברשת. הצווים שניתנו לחשיפת זהות הבלוגר בהליך זה קדמו להלכת רמי מור וחשפו את הנתבע כמי שפגע בזכותם של התובעים לשם טוב. זכותם של אלה לשם טוב ולכבוד אינה מתבטלת במרחב הווירטואלי והפגיעה בזכות זו מקימה להם זכות לפיצוי. 
  • הפרסומים ביומן הרשת מחולקים לפוסטים. כל פוסט נושא כותרת, תאריך ושעת פרסום. בהתחשב בתוכן הפרסום, בהיקף החשיפה אל מול תושבי היישוב ואח', אך גם תוך איזון עם שמירה על חופש הביטוי ונסיבותיו של הנתבע שראה את הפרסום כחלק ממאבק פוליטי עוצמתי בתובעים, יש לקבוע כי הפיצוי עבור כל אחד מהפוסטים הדיבתיים יעמוד על סך של 10,000 ש"ח. הנתבע ישלם 70,000 ש"ח לתובע 1 (7 פוסטים), 10,000 ש"ח לתובע 2 (פוסט בודד) ו-10,000 ש"ח לתובע 3 (פוסט בודד). הנתבע ישיב לתובעים את האגרה במלואה וכן יישא בהוצאות בסך 8,000 ש"ח ובשכר-טרחת ב"כ התובעים בסך 70,000 ש"ח.