בית המשפט העליון של קנדה נדרש לאחרונה לשתי סוגיות רבות-עניין: סמכותו על פעילות אינטרנטית המתבצעת מחוץ לתחום השיפוט הטריטוריאלי של קנדה, ואחריות ספקים בגין הפרת זכויות יוצרים. בערעור שנדון על החלטת ערכאה נמוכה יותר, נהפכה הפסיקה המקורית ונקבע כי ספקי גישה לאינטרנט המפעילים שרתי מטמון (Proxy Servers) שמאחסנים עותקים מפרים של שירים מוגנים - אינם מפרים בעצמם זכות יוצרים (מאמרנו הסוקר את החלטה המקורית נמצא כאן).
שרתי מטמון מאחסנים זמנית קבצי אינטרנט שגולשים הורידו למחשביהם או צפו בהם. כאשר מתבקשים הקבצים בשנית - יכול הגולש לקבלם משרת המטמון במקום להעמיס על תעבורת המידע הבינלאומית בדרכו של הקובץ ממקורו בחו"ל. הצרה היא, שעותק זמני של יצירה, אף הוא עותק מפר שלה. דינים מודרניים של זכויות יוצרים, כדוגמת הדירקטיבה האירופאית בנושא או חוק זכויות היוצרים של המילניום הדיגיטלי (ה- DMCA) בארצות-הברית, מכירים בכך שבמדיה דיגיטלית כל שימוש בקובץ טעון יצירת עותק זמני שלו. כדי למנוע שליטה מוחלטת של היוצר בשימושים ביצירתו, הם מקנים מחסה מפני העתקות זמניות מסוימות. זוהי כוונתו גם של תזכיר חוק זכות יוצרים, התשס"ד-2003, שמשרד המשפטים מציע לאמץ בישראל. אבל לעת עתה, כפשוטו של החוק - עותק הוא עותק מפר, בין אם הוא זמני ובין אם נצחי.
הערעור הוגש על ידי ספקי של שירותי אינטרנט בקנדה. המשיבה, אגודת המלחינים, המחברים והמו"לים בקנדה ("SOCAN") , מנהלת את זכויות היוצרים של חבריה. היא המקבילה הקנדית לאקו"ם. המשיבה ביקשה לגבות תמלוגים מספקי גישה לאינטרנט בגין שימוש בקבצי מוסיקה ברשת. לטענתה, ספקי הגישה הפרו את זכותו הייחודית של בעל זכות היוצרים להעביר את היצירות לציבור או להורות על העברה שכזו. המערערים טענו כנגדה שהם משמשים אך ורק כצינור להעברת התכנים ופעילותם חוסה תחת פטור הקבוע לשם כך בחוק זכות יוצרים הקנדי.
בית המשפט העליון הקנדי קיבל את עמדתם: הוא פסק, שהספקים אינם מפרים זכויות יוצרים בגין מוסיקה שמורידים המשתמשים מהרשת. בכל הנוגע לשרתי מטמון, הפך בית המשפט את החלטת ביהמ"ש הפדרלי לערעורים וקבע בדעת רוב שספק שירותי אינטרנט המפעיל שרתי מטמון לאחסנה זמנית של קבצים כדי לייעל את הגישה אליהם, לא ישא באחריות להפרת זכויות יוצרים בתכנים המאוחסנים בשרתי המטמון.
מאחר ומקורם של חלק מהתכנים נשוא פסק הדין הוא מחוץ לקנדה, נדרש בית המשפט להתייחס גם לסוגיית סמכות השיפוט באינטרנט. בענין זה אימץ בית המשפט את החלטת הערכאה הקודמת. תקשורת אלקטרונית באמצעות האינטרנט חוצה גבולות טריטוריאליים. לפיכך התקשורת מתרחשת ביותר ממדינה אחת - לכל הפחות במדינה בה התרחש השידור ובמדינה בה התקבל השידור. אין זה נכון שעל מנת שתקשורת תתרחש בקנדה נדרש שמקור התכנים ינבע משרת הממוקם באותה מדינה. מבחן זה אינו מספק קבע בית המשפט. המבחן הנכון, לדעת הרוב, הוא האם לשידור האינטרנטי יש קשר ממשי ומהותי לקנדה (A real and substantial connection to Canada). אם קשר כזה מתקיים, ניתן להחיל את חוק זכויות היוצרים הקנדי על תקשורת חוצת גבולות. בעת בחינת השאלה יש להביא בחשבון את מקום מושבם של ספק התוכן, האתר המארח, ספקי השירותים והמשתמש הסופי. עם זאת, קבע בית המשפט, על אף שיש לו סמכות לדון במקרים בהם לשידור האינטרנטי יש קשר אמיתי ומהותי לקנדה, עדיין יש לשקול אם עליו להפעיל את סמכותו ולהחיל את החוק המקומי בכל מקרה בו שהשידור מקיים תנאי זה. דווקא במקרה הנדון פסק בית המשפט כי אין הוא נדרש להכריע בשאלת הסמכות לאור התוצאה הסופית של פסק הדין.בית המשפט קבע כי לקנדה יש סמכות שיפוט ביחס לשידור אינטרנטי שמקורו בקנדה וכן לשידור אינטרנטי שמקורו מחוץ לקנדה ואשר התקבל בקנדה. עם זאת במקרה נשוא פסק הדין בית המשפט לא נדרש להכריע בדבר אחריותם של ספקי תוכן זרים, מאחר וספקי הגישה נשוא פסק הדין הם קנדיים.
חוק זכויות יוצרים הקנדי קובע, שאדם לא ייחשב כמי שמעביר יצירה לציבור (ועל כן לא מפר זכויות יוצרים) אם הוא מספק אמצעים לתקשורת שהם הכרחיים כדי לאפשר לאדם אחר להעביר את היצירה לציבור, וזו פעילותו היחידה בקשר להעברת אותה יצירה לציבור. בית המשפט העליון הקנדי קבע כי אדם ממלא אחר דרישה זו אם האמצעים לתקשורת שיישם הם שימושיים באופן סביר והולם ודרושים כדי להשיג את התועלות שבכלכלה משופרת ויעילה. האמצעים הללו כוללים את כל התוכנות וציוד התקשורת, שירותי תקשורת ואירוח וכל שירות אחר אשר בלעדיו התקשורת לא תתקיים. כל עוד "המתווך" האינטרנטי לא מעורב בעצמו בתכנים המועברים באמצעותו, ומגביל עצמו לשמש כצינור בלבד להעברת המידע, הוא יחסה תחת הפטור מאחריות להפרת זכויות יוצרים בגין התכנים שהוא מעביר. מסקנה זו נתמכת בהנחה שספק התוכן לא ידע על התכנים המפרים וכי יהיה זה בלתי מעשי, טכנית וכלכלית, לנטר כמות בלתי מוגבלת של תוכן שהוא מעביר. אחריותו של מפעיל שרתים המארחים אתרי אינטרנט תקבע גם היא בהתאם לשאלה האם השרתים מהווים צינור בלבד להעברת התכנים.
אשר לשרתי מטמון - בית המשפט קבע כי שימוש בזיכרון-מטמון משפר, מזרז ומייעל את מהירות העברת התכנים באינטרנט ומוזיל את עלויות העברת התכנים. מטעם זה, קבע בית המשפט, אין להטיל אחריות בגין הפרת זכויות יוצרים על אותם ספקי שירותים השומרים את התכנים בזכרון מטמון. החלטת בית המשפט עולה בקנה אחד עם סעיף 13 לדרקטיבה האירופאית למסחר אלקטרוני וכן עם סעיף 512(b) ל-DMC האמריקאי (Digital Millennium Copyright Act) הקובעים פטור להעתקות זמניות.