הכל צפוי והרשות איננה נתונה

 
בשיר הנודע – 'רד אלינו אווירון', מפנה אותנו הגננת, חינגה סמילר, אשר כתבה את מילותיו, לעבר עתיד ורוד – "לשמיים יד נושיט, כוכבים משם נוריד, נמלא את הכיסים מתנות לילדים". כיום – משמיים אין יורדות מתנות. בעידן האינטרנט והעולם הסלולארי – משמיים מגיעות מתקפות סייבר של מי שמבקשים את רעתנו.

ראש ממשלתנו, מר בנימין נתניהו, מודע היטב לסיכונים ולסכנות האורבות לנו ואף נותן דוגמה אישית - לא תמצאו אותו אוחז בטלפון סלולארי ולא תראו אוזנייה צמודה לאוזנו.

לאחרונה, הוביל ראש הממשלה החלטה, הקוראת להקמת רשות סייבר אזרחית, שתסייע לאזרחי המדינה לחיות בצילה של סכנה זו.

סייע לו רבות במהלך זה פרופסור יצחק בן-ישראל, אשר בהיותו אלוף בצה"ל שימש כראש מינהל הפיתוח של מערכת הביטחון. יצחק בן-ישראל ואני מכירים שנים רבות, זכינו בפרס חיל האוויר הראשון ועסקנו יחד בתכנון ובניהול מבצעים אוויריים מפוארים.

הוויכוחים בינינו קבועים, ובדרך כלל גם בטונים גבוהים.

הצורך בהקמת גוף שיסייע לגברת כהן מחדרה, כמו גם לראש העיר תל אביב, להתמודד עם החזית החדשה המתרגשת עלינו, הוא צורך אמיתי, נכון, מתבקש ובעתו.

הבעיה היא עם הדרך, וכדברי אחד העם – 'לא זה הדרך'.

המידע, הידע והמודיעין על מתקפות סייבר ועל איומי סייבר נקלט, נאסף ונאגר בשלושת הגופים האחראים על כך במדינת ישראל – אמ"ן, המוסד ושירות הביטחון הכללי, וטוב שכך. ממילא, מי שמבקש לתקוף אותנו, תוקף כנראה גם ארגונים אחרים בעולם, שממילא עומדים בקשר עם גופי המודיעין שלנו, המגנים על התשתיות החיוניות במדינת ישראל.

באופן פשטני וכוללני, ניתן להניח שבראיית אזרחי המדינה וקברניטיה, אין הבדל בין מחבל מתאבד בחדר המיון בבית חולים לבין מחבל, שפוגע בתשתיות בנק הדם או גורם לכל הרמזורים בגוש דן לחיווי אור ירוק בלבד...

על הטיפול בהשגת המודיעין, המניעה, הסיכול וצמצום הנזק להיות בידי הגופים הביטחוניים הקיימים.

אני מניח, ששום מקבל החלטות לא התכוון להקים גוף מודיעיני רביעי, שכן כפי שידוע מזה שנים רבות, גם אלה הקיימים לא באמת אוהדים זה את זה ובדרגים הבכירים, אף צהובים זה לזה. מכאן, שמה שהיה לנגד עיניו של ראש הממשלה הוא גוף שיתחקה אחר התוקפים וינחה את כלל הגופים בארץ – מה עליהם לעשות.

אם כן, אנו מתמקדים בשתי מטלות משמעותיות וחדשות: האחת – איתור, ואילו השנייה – הנחייה.

מכיוון שאנו עוסקים גם בישויות אזרחיות, מסחריות, כלכליות ושירותיות, בוודאי לא נרצה שחייל במדים או איש מוסד או שב"כ יתרוצצו במסדרונותיהם של בנק, בית ספר או חברה בינלאומית.

מכאן, שיש צורך במי שיקשר בין אלה שאוספים את המודיעין לבין מי שמאתרים ומנחים. כאן, הדרך פשוטה וקלה בהרבה והנושא נמצא עמוק במטלותיהם של גופי המודיעין במדינה. כל שדרוש הוא להטיל את האחריות על האיתור וההנחיה על הרגולטורים האזרחיים, שממילא כבר קיימים, ובמקביל, לדאוג שהישות המחודשת, תנוהל, תפוקח ותבוקר על ידי הנהלה 'אזרחית' ועל ידי דירקטוריון מתאים.

כך למשל, המפקח על הבנקים או רשות החשמל או הגורם המתאים במשרד הבריאות יקבעו ויאשרו בדיקות במתקנים שבאחריותם, וכמובן ינחו את חברות הביטוח או את בתי החולים או את ראשי העיריות – מה עליהם לעשות.

מהלך הארגון וההיערכות צריך להיות מובל על ידי מטה הסייבר הלאומי והוא אינו מצריך הקמת רשות סייבר חדשה, שתשכפל את הקיים, תצרוך מאות תקנים חדשים ובעיקר – תייצר 'יתום חדש', שכן מה שמוצע יהיה בכפיפות לראש הממשלה, והוא כנראה לא יתפנה לעסוק בכך.

ההצעה להקמת רשות חדשה היא משגה גדול, שיוביל להקמת גוף שיתחרה במוסד ובשירות הביטחון הכללי, יגזול מהם משאבים וייצר מתח רב ונוסף על זה הקיים. כמות האזורים האפורים שיצוצו בין גופי המודיעין תהיה רבה מחמישים. באי הבהירות שתתפתח, יוכלו בנקל הגורמים המזיקים להתנחל ולפעול נגדנו.ראשי הממשלות בישראל לא התפנו בעבר לעשות סדר בין ראשי קהילת המודיעין, וכנראה שלא יתפנו לכך גם בעתיד. הוספת גוף נוסף, אך תסבך את המצב.

בשירו 'צער בעלי חיים', מתאר דן אלמגור זקן רוכב על חמור ונכדו צועד מאחוריו– כולם מגלגלים עיניים ומבקרים – "איך הזקן מעז לרכב ,בעוד הילד הפעוט נסחב ברגל אחריו". בהמשך רוכב הנכד על החמור ואילו הזקן צועד מאחוריו – וכולם מבקרים: "לא יתכן איך הצעיר מעז לרכב בעוד הזקן נסחב ברגל אחריו". סופו של דבר – לפי השיר שהולחן על ידי בני ברמן – הזקן ונכדו נושאים את החמור על כתפיהם...

איננו רוצים ואיננו צריכים לשאת על גבינו עוד רשות.

ארגון מחדש – כן, סדר והיגיון – בהחלט, שמירה על זכויות וצנעת הפרט – חיוני. התכוננות ומניעת היפגעות ממתקפות סייבר – כבר צריכים היינו להיות ערוכים.

רשות חדשה – ממש לא!

דר. אביאם סלע הוא מבכירי חיל האוויר בעבר, ונשיא חטיבת הביטחון במטריקס.