תדפיס מאתר האינטרנט law.co.il

מאמרים מאמרים RSS

חוזים מקוונים (חלק שלישי)

מאת Adv. Haim Ravia
08.06.1998

מה צריך לכלול חוזה מקוון? מרבית התניות משתנות כמובן מחוזה לחוזה, בהתאם לאופיו ותוכנו. ועם זאת, לחוזים מקוונים יש מכנה משותף המחייב לכלול בהם הוראות מסויימות, בהתעלם מאופיו של כל חוזה בנפרד. להלן כמה מהעניינים שרצוי לתת עליהם את הדעת בחוזים מקוונים:

  • שפת החוזה צריכה להיות פשוטה וברורה. לא כל הלקוחות יעסיקו משפטן כדי לפענח את תניותיו של הסכם מקוון לרכישת מוצר שמחירו 50 ש"ח. מאידך, הם עלולים לוותר לגמרי על העיסקה, או להסתמך על לשונה המורכבת כדי לנסות ולפרשה כנגד הסוחר הווירטואלי (על-פי הכלל שחוזים מתפרשים כנגד מנסחם). לחוזה מקוון בעיות כבדות משקל דיין, ואין צורך להוסיף עליהן שפה בלתי-מובנת. מה טיב החוזה - האם הלקוח מבצע מעשה של קיבול כשהוא שולח את הטופס המקוון ליעדו, ובכך משכלל חוזה מחייב, או שהוא רק נענה להזמנה להציע הצעות (דהיינו, משגר הצעה בלבד). חשיבות ההבחנה בכך, שבקיבול נשללת מהסוחר הזכות לסרב לספק את המוצר או השירות ללקוח, כל עוד החוזה לא בוטל כדין.

  • התחום הגיאוגרפי של השירות - האינטרנט מקושרת לכל אחת ממדינות העולם, אבל האם מתכוון הסוחר המקוון לשלוח את הטובין שהוא מציע למכירה לכל מדינה ומדינה? דוגמה להתניה כזאת נמצאת באתר של מגזין המחשבים הנודע World PC המציע מנוי למהדורה הרגילה שלו בכ- 19 דולר לתושבי ארה"ב וקנדה בלבד. גם אם כתיבת אתר בעברית מצמצמת את התחום הגיאוגרפי האפשרי של המכירה, עדין תתכן הזמנה מלקוח ישראלי בחו"ל. על החנות לשקול מראש אם היא מעונינת בכך, ובמידת הצורך לכלול הוראה מתאימה בחוזה.

  • מגבלות השירות - לדוגמה: "טפסים מתעדכנים, משתנים ומוחלפים מעת לעת. מנהלי האתר ומפעיליו אינם יכולים לערוב לכך שהטפסים המופיעים כאן יהיו בכל עת העדכניים והנכונים. יש אפוא לבדוק לפני השימוש בכל טופס כי הוא אמנם בתוקפו." (מתוך עמוד הטפסים המשפטיים באתר זה).

  • היקף הזכות הנמכרת: כשמדובר בקניין רוחני - האם, נמכרה זכות שימוש לא- ייחודית או זכות קניין של ממש, ואם נמכרה זכות שימוש בלבד מיהו בעל הקניין הרוחני. האם הקונה יכול להעביר את הזכויות לצד שלישי או שהשימוש בהן הוא אישי בלבד (לדוגמה, להעביר מידע שרכש לחבריו)? האם - במקרה של רכישת מידע או קניין רוחני - ניתן להעתיקו? מהו השימוש המותר בו? וכיו"ב.

    אם בדעת החברה המוכרת לעשות שימוש בפרטי המידע שמוסר הלקוח (כגון, שימוש בדואר האלקטרוני שלו ופרטיו האישיים לצורך רשימות תפוצה) - יש לציין זאת במפורש.

  • Disclaimer (תניית פטור) הוא הכרח. במסגרת זאת יש לשקול בקפידה, בהתאם לאופיו של האתר והשירות המסופק במסגרתו, איזו תנית פטור עלולה להחשב כתניה מקפחת לענין חוק החוזים האחידים. ככלל אצבע ניתן להניח, שכאשר שירות ניתן בחינם ושלא לתכלית מסחרית, ויש שירותים מקבילים לו ברשת, הוא יכול להרשות לעצמו תנית פטור גורפת יותר, ולהפך. בענין זה אפשרי ורצוי להיעזר בפסיקה בנושא חוזים אחידים. כך לדוגמה הכירה פסיקה זו בקביעת תקרה לסכומי נזק שלקוח יכול לתבוע על-פי מכפלה של מחיר השירות ששילם.

    התייחסות בעברית לתניות פטור נמצאת במאמר של עו"ד בריאן ניגן באתר של ועדת האינטרנט הממשלתית בישראל.

  • מקום השיפוט במקרה של מחלוקות משפטיות וברירת הדין: גם זאת הוראה חשובה ביותר. העלות של התדיינות מחוץ לגבולות המדינה, הזמן והמשאבים שהתדיינות כזאת תדרוש עלולים לאיים על יציבותו של עסק. לכן, הגדרה מדויקת של מקום השיפוט והדין החל היא הכרח (לדוגמה: "סמכות השיפוט הבלעדית בקשר עם כל מחלוקת הנוגעת לשירות הנרכש בזה תהיה לבתי המשפט המוסמכים במחוז תל- אביב-יפו, ישראל. הדין הישראלי, והוא בלבד, יחול על עסקה זו.").

  • תניית שיפוט וברירת הדין איננה פתרון קסם: תיתכן כנגדה הטענה שהיא תניה מקפחת בחוזה אחיד, ואפשר שהלקוח יתעלם ממנה. אבל התניה כזאת יכולה לסייע במידה רבה לסוחר הווירטואלי בהגיע רגע מחלוקת בינו לבין לקוחו.